כולנו שואפים להיות טובים. אז איך זה שאנחנו מוצאים את עצמנו שוב ושוב פוגעים באנשים הסובבים אותנו?
אנחנו קוראים בחדשות על אלימות בבתי הספר ובמרחב הציבורי וחווים אותה על בשרנו. כשאני למדתי בכיתה א' שני בנות מכיתה ח' היו רודפות אחריי בהפסקות בתור שעשוע. כשהילדים שלי הגיעו לכיתה א' גם הם סבלו מהצקות. כשפניתי למחנכת ולמנהל בית הספר הם הציגו בפני גרפים צבעוניים שהראו שבית הספר במקום טוב יחסית לבתי ספר אחרים. אבל הגרפים האלה לא ממש מסייעים לילד שחוטף מכות, הצקות או ביושים. מה אנחנו יכולים לעשות כדי שהילדים והנכדים שלנו יוכלו ללכת לבית הספר בבטחה? מה אנחנו יכולים לעשות כדי שנוכל לנהוג, לנסוע בתחבורה הציבורית ולסתם ללכת ברחוב בבטחה?
מדי יום מנסים למכור לנו דברים שאין לנו צורך בהם, מנסים לשכנע אותנו לקחת הלוואות ותוכניות חסכון במקביל, מנסים לשכנע אותנו שאם רק נקנה את הגדג'ט החדש והחדיש נהיה מאושרים. אנחנו מגיעים לתקן מכשיר ומוצאים את עצמנו עם שלל חפצים שאין לנו כל צורך בהם.
אנחנו קוראים על אנשים בעלי כוח ומעמד שמנצלים את הכוח והמעמד להם לטובתם ולטובת המקורבים להם. אנחנו קוראים על הטרדות ועל פגיעות במשפחה, בקהילה, במרחב הציבורי.
והכי קשה וכואב זה להתבונן פנימה – על הפעמים שבהן אנחנו פוגעים באנשים הכי יקרים וקרובים לנו.
מה קורה כאן? מה השורש של כל התופעות האלה? והכי חשוב – מה כל אחד ואחת מאתנו יכולים לעשות כדי לתקן את המצב בסביבה הקרובה שלנו ובמעגלים הולכים ומתרחבים? הכול מתחיל מהרצון שלנו לקבל לעצמנו תענוג.
הקב"ה ברא את העולם כדי להיטיב לנבראים. בשביל שנוכל ליהנות מהשפע שבעולם יש בנו רצון לקבל תענוג. אם יגישו לנו סלסילה שופעת בננות טריות שזה עתה נקטפו מהעץ ואנחנו כלל לא מחבבים בננות – אין לנו רצון לבננות וכך לא נהנה מהשפע הזה. הרצונות שלנו הם הכוח המניע אותנו, המנוע הדוחף אותנו להתקרב אל התענוג ולהתרחק מהסבל.
אך מה קורה כשאנחנו הולכים בעקבות הרצונות שלנו בלי לראות את מי שעומד מולנו ואת הרצונות שלו? מה קורה כשאנחנו רואים רק את עצמנו ואת הצרכים שלנו ופועלים באופן אגואיסטי? אנחנו ממלאים את הרצון שלנו ובדרך דורסים ורומסים את מי שעומד מולנו. הוא הרי כלל לא קיים עבורנו. וזה השורש של כל הרע שאנחנו גורמים לסובבים אותנו.
כותב הרב אשלג זצ"ל במאמר מהות הדת ומטרתה: "באשר השכל הבריא מראנו בעליל את הבסיס לכל עושי רעות שהוא מוגדר אך ורק "ברצון לקבל". פירוש, שמתוך שלהוט אחרי קבלת טובה להשלמתו עצמו, והוא מוצא רצונו זה בהרע לזולתו, הנה משום זה יוצא להרע לזולתו מתוך "הרצון לקבל" את השלמתו עצמו. באופן שאם הברייה לא הייתה מוצאת שום קורת רוח בעד עצמה, לא הייתה שום ברייה בעולם שתרע לזולתה". כלומר, מקור הרע שאנחנו גורמים לזולת הוא הרצון האגואיסטי שלנו להשיג תענוג גם אם השגת התענוג גורמת לפגיעה באחרים שסביבנו.
ואם מצאנו את שורש הרע – מצאנו גם את שורש התיקון. טמונים בנו שני כוחות מנוגדים: כוח אגואיסטי של רצון לקבל לעצמנו וכוח של אהבה ונתינה טהורה הנקרא רצון להשפיע. באופן טבעי הרצון לקבל שולט בנו, והוא השורש לכל הסבל שאנו חווים ולסבל שאנו גורמים לסובבים אותנו. אם נזהה את שליטת הרצון לקבל על חיינו, נוכל להשתחרר ממנה, ומצד שני נוכל לגלות ולהעצים את הרצון להשפיע, לנגוע באהבה האמיתית, נטולת החשבונות והאינטרסים.
זהו תהליך. זאת עבודה יומיומית. זאת התכלית שלנו כאן בעולם הזה. אומר הרב אשלג בפרי חכם אגרות ומאמרים: "כל עבודתנו לגלות אהבתנו בקרבנו בכל יום ויום ממש". והצעד הראשון הוא: לא תרמוס!