דיבורי נשמה - בהעלותך תשע"ח
הפסוק אומר: "שמן וקטורת ישמח לב". ונפרש: על פי עבודת השי"ת ישנן ג' מדרגות. הכי נמוכה - מדרגת הטעם, בחינת 'טעם ודעת', שהאדם מבין ויש לו טעם בעבודת ה'. ויש מדרגה גבוהה יותר, שזה מדרגה של ריח, והולך בדרך הקדושה, שכל ההבנות שלו הן כדי שיוכל להשפיע, וזה עניין ריח, שהוא ממטה למעלה. ויש בחינה שהיא למעלה מטעם ודעת ממש, שזה בחי' שמן. כי הגוף טוען תמיד "למה לעבוד את ה'?" ואי אפשר לענות לו תשובה שכלית, רק הקהה את שיניו. כי כשהרצון לקבל טוען נגד עבודת ה', הוא גם לא בא מכח טענה שכלית, אלא מתוך הרצון לקבל. ועל רצון אין שאלות "למה אתה רוצה?'" למה? ככה! לכן גם התשובה נגד הגוף צריכה להיות "ככה! כי ה' ציווה לעשות את המצוות". וזהו "וישמן ישורון ויבעט", שהרצון לקבל כשיש לו מה שרוצה –בועט, ולא באופן של שכל. וההפך של "וישמן ישורון", שזה הביטוי של הרצון לקבל שרוצה לקבל בלי סיבה, הוא "שמן", שהוא הרצון להשפיע בלי טעם, למה? ככה! לא באים עם הרצון לקבל בטוען ונטען, כמו שידוע מספרי חסידות. וודאי שצריכים כן לטעום בעבודת ה' את הנעימות, אבל הבסיס הגבוה שעליו מושתת הטעם בעבודת ה' הוא השמן והריח. קודם השמן ואח"כ הריח. ובביהמ"ק השמן היה במנורה והריח במזבח הקטורת, והם יחדיו האירו למזבח החיצון, שזה מרמז על הטעם שמרגישים בעבודת ה', שהוא מכווןן בקו ישר כנגד מזבח הקטורת, שמקבל מהשמן של המנורה. וזהו "שמן וקטורת ישמח לב", כי הלב מבין ומרגיש את הנועם בעבודת ה', והוא מושתת על שמן וקטורת.
שבת שלום לכולם.
