דיבורי נשמה - ויקהל-פקודי תשע"ח

פרשות השבוע הן ויקהל פקודי, הן פרשות שבהן מספרת התורה את מעשה המשכן. בכל דבר יש עניין ה"בכח" ועניין ה"בפועל".  בפרשות תרומה ותצווה מסופר את הציווי של המשכן, שזה הבחינה של "בכח", ובפרשותינו הללו, ויקהל פקודי, יש את ה"בפועל" של עשיית המשכן.

עבודתנו במשכן הפרטי שלנו, במשכן לבבנו, להביא את כל העניינים שהם בכח, והיינו כל האורות והכלים הגנוזים בנשמתנו פנימה, אל הפועל. אך גם בעבודתנו להוציא את הדברים לפועל עלינו תמיד להיות מחוברים לשורש, למחשבה העליונה. כי בעצם אין מעשה בלי מחשבה. המעשה שואב כוחו מן המחשבה, המעשה צריך להיות ספוג במחשבה. וזה רמוז בשבטם של אמני המשכן, בצלאל שהיה משבט יהודה, שהוא כנגד המחשבה, השבט החשוב, ראש השבטים. ומצד שני, אהליאב למטה דן.  דן היה ירוד שבשבטים, דן מלשון דין, כמו שאומר הפסוק "דן ידין עמו כאחד שבטי ישראל". דין זה עניין של הסתר וצמצום, שזה בחינת מעשה, כי מעשה זה דבר מוגבל ומצומצם, ויהודה זה בחינת מחשבה. יהודה ודן זה חיבור של מחשבה ומעשה, חיבור של "בכח" ו"בפועל", לקדש את המעשה, שישיגו את המחשבה מתוך המעשה, ולא שהמעשה יצמצם את המחשבה.

כל מעשה המשכן היה באופן שעולם העשיה העלו אותו לעולם האצילות. כל מעשה המשכן השרה את קדושת האחדות של השי"ת על כל המעשים. ואפשר לדייק בדברי רש"י בפרשתנו על הפסוק "'ויקהל משה". ואומר רש"י: "שאינו אוסף אנשים בידיים אלא הן נאספים על פי דיבורו". כי הידיים מרמזים לעולם המעשה וצריך אדם להזהר במעשה ידיו, שלא יסלק המחשבה העליונה ממעשי ידיו ע"י מחשבת "כוחי ועוצם ידי", אלא "מעשה ידינו כוננה עלינו ומעשה ידינו כוננהו". שהקדושה העליונה צריכה לשרות במעשי ידינו. פירוש שמעשי ידינו לא יסתירו על האור האלוקי המחיה את המעשה, אלא אדרבה, יגלו אותו.  וזה ע"י הביטול וההכנעה של ה"עושה".  הנה זה הביטול ניכר גם במעשה, כי כח הפועל בנפעל, ואזי המעשה לא מסתיר על מעשי ה', כי נורא הוא.  וכזה היה המשכן, שכולו היה מזוכך "שאינו אוסף אנשים בידיים", בחי' "כוחי ועוצם ידי", רק "נאספים על פי דיבורו", דיבור של נבואה, דיבור של ביטול אל דבר ה', בבחי' פה שמוציא את האורות מהכח אל הפועל, ואין הפועל נפרד מהמחשבה, שזה התכלית של "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם". 

וע"כ  בפרשיות אלו שקורין את ה"בפועל" של מעשה המשכן, צריכים להתחזק במשה רבנו, שהוא הדעת המחבר בין הראש שהוא המחשבה לבין המעשה שזה המידות. ויש לרמז ש'מעשה' אותיות 'משה'. ע"י משה רומז על הדעת המחברת את הראש למידות שעניינם המעשה, שמרומזות באות ע'.  כי יש שבע מידות, שכל אחת כלולה מעשר, הרי שבעים, ע', וזה קדושת המעשה של המשכן.  שבת שלום לכולם.

אנא המתן... פנייתך נשלחת...