דיבורי נשמה - משפטים תשע"ח
"ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם. כי תקנה עבד עברי..."
משפטים הם דינים. ואחרי שקיבלנו את התורה, שהתורה היא עניין הרחמים, באה פרשת משפטים שהם הדינים, שמעתה אנו יכולים לתקנם. תיקון הדין בא בג' דרכים שהבעל שם טוב הקדוש לימד: הכנעה, הבדלה, המתקה. עניין העבדות הוא הכנעה כשור לעול וכחמור למשא. ובסוף זוכים לבחינת ההמתקה, שזה בחינת בן שהוא עניין אהבה. עבד הוא עניין היראה והפחד והדין, וזה נמתק בסוף ע"י בחינת בן. בפרשה מובא שאם העבד אינו רוצה לצאת לחופשי, רוצעים את אזנו במרצע ואז עובד עד היובל. יובל זה בחינת בינה, ואוזן זה גם כן כנגד בינה. העבד מרמז על עבודת היראה והוא אומר: "אני רוצה להישאר במדרגתי, שהיא היראה והדין, ולא לעלות לבחינת בן", שבזה הוא פוגם בבחינת החירות, שעליה רומזת בינה, ועל כן רוצעים את אזנו. אבל עד היובל, כי ביובל כולם יוצאים לחירות, שזוכים לצאת מבחינת עבד לבחינת בן. וראה אשר "יובל" עם האותיות בגמטריא "בן", כי אז זוכים למדרגת בן. כי מספירת הבינה ולמעלה זה ג' הספירות הראשונות, שהן סוד ההשגחה שה' עושה הכל, ומפה נמתקים כל הדינים. וזהו העומק של קבלת התורה, שעמה ממתיקים את הדינים. כי ע"י קבלת התורה אנו משיגים שה' עשה, עושה ויעשה לכל המעשים. ועניין הדינים באים כי אדם לא משיג שהכל מה'. אבל כשמשיג שהכל מה', אז נמתק הדין, שזה בחינת בן שיודע כל עסקיו של אביו ודרכי פעולותיו, וזהו "אשר תשים לפניהם". "לפניהם" - שתדע שאתה לא עשית כלום, רק ה' החליט "מלפני זה" שכך יהיה, והכל בהשגחה נפלאה. וזהו שבקבלת התורה בדיבור הראשון השי"ת אמר: "אנכי ה' אלוקיך אשר הוצאתיך מבית עבדים", כי התכלית היא לעלות מדרגת עבד שזה דין לדרגת בן שזה רחמים. ולכן פרשת משפטים, שהיא עניין הדינים, מתחילה עם עניין העבד, כי עבד זו מדרגה שעדיין לא משיג שה' עושה הכל, ובכח קבלת התורה, בכוח "לפניהם" כנ"ל, אנו מהפכים הדין לרחמים ועולים מדרגת עבד לדרגת בן, שזה בחינת שישראל עושים רצונו של מקום.
