חודש אב - שמיעת ניגון האחדות (יפעת אדלר)
חודש אב – שמיעת ניגון האחדות
לכל חודש יש כוח ששייך לאותו החודש. הכוח ששייך לחודש אב הוא כוח השמיעה. לאדם יש כוח שמיעה לטוב וכוח שמיעה לרע. שמיעה לטוב – במעמד הר סיני כל בני ישראל שמעו את קול ה'. שמיעה לרע - בני ישראל ששמעו למרגלים ולא שמעו לכלב וליהושע.
מתן תורה חידש כוח בתוך כל אחת ואחת מנשמות ישראל. זכינו לשמיעה חדשה ולדיבור חדש. במעמד הר סיני קיבל עם ישראל אוזן חדשה, אוזן ששומעת את דבר ה', ומכאן ואילך נצטוונו "ודברת בם". כלומר, מכאן ואילך אם האדם מחובר ל"זכור את אשר עמדת לפני ה' א-לוהיך בחורב", הדיבור שלו יונק את חיותו מדבר ה'. שמיעה רוחנית היא שמיעה של מעמד הר סיני.
" וַיִּשְׁמְעוּ אֶת קוֹל ה' אֱ-לֹהִים מִתְהַלֵּךְ בַּגָּן לְרוּחַ הַיּוֹם". זוהי הפעם הראשונה שבה נזכרה שמיעה בתורה. אדם וחווה שומעים את קול ה'. שמיעה בלשון התורה היא שהאדם שומע את דבר ה' בכל דבר ודבר.
בית המקדש חרב, אומר הגר"א, לא רק מחמת העוונות שהם התולדה של מי שלא שומע את דבר ה', אלא מחמת ביטול כוח השומע עצמו. מי ששומע באמת את דבר ה', עושה תשובה, כי הקב"ה מדבר אליו בכל עת, בכל שעה ובכל מקום. אבל מי שלא שומע את דבר ה', הולך שולל בדרכי רצונו, ולא מתעורר לחזור בתשובה.
בית המקדש הוא המקום שממנו יוצא דבר ה' לכל העולם כולו. כשאיבדנו את בית המקדש, איבדנו את הכוח שנקרא שמיעה. אך מהו הכוח העמוק הזה שנקרא שמיעה?
הגמרא אומרת: "תרי קולי לא משתמעי", האדם לא יכול לשמוע שני קולות בבת אחת. אבל יש אופן שבו האדם יכול לשמוע שני קולות – והוא בכוח הניגון. הניגון מצרף אליו כמה כלים, והאדם שומע את הצירוף של הכלים. בדיבור, אין כוח לאדם לשמוע שני דברים בבת אחת. אבל כאשר האדם רוצה לשמוע ניגון הוא רוצה לשמוע כמה קולות של כמה כלי נגינה בבת אחת. כל התפארת, כל היופי של הדבר הוא מכך שמצטרפים כאן דווקא כמה קולות בבת אחת, ולא רק קולות בזה אחר זה. וזו העבודה העמוקה של כוח השמיעה אצל האדם. "ועתה כיתבו לכם את השירה הזאת", כאשר הדבר הופך להיות שירה, אז אפשר לשמוע שני דיבורים גם אם הם הפוכים בבת אחת. בית המקדש חרב על שנאת חינם. שירה היא ההפך משנאת חינם. שנאת חינם מבדילה בין דברים, שירה מצרפת שאפשר לשמוע שני קולות בבת אחת. אפשר לשמוע שני קולות נגדיים בבת אחת. בית המקדש חרב על פירוד, על לשון הרע. שמיעה אמיתית היא שמיעה ששומעת שירה. אבל דיבור של לשון הרע, זהו דיבור שחסר לו את מעמקי השירה. אדם שמדבר לשון הרע – הוא נבדל מרעהו, הוא לא מצטרף אליו, הוא לא מתאחד איתו. בוודאי שחסר לו את העומק הפנימי של התורה, שנקרא שירת התורה.
זהו מעמקי כוח השמיעה בנפש האדם - שהאדם מכוח השמיעה שלו מצרף את כולם ומאחד את כולם. זוהי אהבת חינם, חיבור כל הברואים כולם לאגודה. עבודת הימים האלה היא לקבל כוח מחדש של האוזן ששמעה בהר סיני, ששומעת בכל דבר את דבר ה', ואז כל שמיעה שהאדם שומע מחברת, מצרפת ומביאה לאיחוד.
וכיצד יכולים אנו לזכות באוזן שומעת? אומר הרב"ש במאמר "מהו מצוות קלות שאדם דש בעקביו": "כי ענין שמיעה שייך דווקא לאחר שהאדם זכה לכלים דהשפעה, שרק אז יש לו בית קיבול לשפע שיתלבש בכלים דהשפעה, ואז יש לו אזנים לשמוע בקול ה'". השמיעה היא למעשה נתינה. כשאדם שומע הוא מפסיק להיות מרוכז בעצמו וברצונות ובצרכים שלו. כשאדם שומע הוא מתחבר לזולת, לרצונות שלו ולצרכים שלו. כשאדם שומע הוא מתחבר לניגון של האחדות גם כשיש אי הסכמות ומחלוקת. שנזכה לאוזן שומעת, לאחדות ולבניין בית המקדש במהירה בימינו אמן.
(עפ"י שיעור של הרב איתמר שוורץ - חודש אב - השמיעה וכתבי הרב"ש – מאמרים, באדיבות אתר אור הסולם מרכז מורשת בעל הסולם www.orhasulam.org)
