וכיוון שרוצה להשפיע צריך לדעת ממה יש לזולת הנאה
"...וכיוון שרוצה להשפיע, צריך לדעת ממה יש לזולת הנאה..."
(הרב ברוך שלום אשלג – פרוש "אור שלום" על תלמוד עשר הספירות – חלק ב - הסתכלות פנימית)
מסופר שפעם שמע הבעל שם טוב שני איכרים מדברים בשוק. שאל האחד את חברו: האם אתה אוהב אותי? ענה השני: בטח שאני אוהב אותך, הרי אנחנו חברים כבר עשרות שנים! אמר הראשון: האם אתה יודע כל מה שחסר לי וכל מה שמעיק עלי? ענה חברו: אינני בטוח שאני יודע הכל... אמר לו הראשון: אם כך, אין זו באמת אהבה.
רבנו בעל הסולם מסביר שאהבת הזולת אינה רגש של שמחה או נחת מעצם נוכחות האדם האהוב.
אהבה היא רצון לנתינה - ל"השפיע" – את מה שחסר לחברו על מנת לגרום לו נחת רוח. כי גודל ההנאה כגודל הרצון לקבל של האדם, והרצון לקבל קיים רק במקום שיש חסרון.
לכן, כדי שנתינה תהיה מעשה של אהבה, היא צריכה להיות מותאמת בדיוק לצרכיו ורצונותיו של החבר. ראייה לכך, פוסק הרמב"ם בהלכות מתנות עניים: "לפי מה שחסר העני אתה מצווה ליתן לו, ... אפילו היה דרכו של זה העני לרכוב על הסוס ועבד רץ לפניו, והעני וירד מנכסיו, קונים לו סוס לרכוב עליו, ועבד לרוץ לפניו, שנאמר די מחסורו אשר יחסר לו...".
לכן הצעד הראשון באהבת הזולת היא מה שמכנה בעל הסולם "הרגש זולתו", הווה אומר לפתח רגישות למה שחסר לזולת על מנת שנדע מה להעניק.
