"כי כל כך לומדים בשביל הגוף עד שאפילו מקום שכתוב בפירוש "ונשמרתם מאוד לנפשתכם" אומרים גם כן כי הכוונה הוא על הגוף"
(הרב אשלג זצ"ל – דברים שבעל פה על פי תלמידו הרב יוסף ווינשטוק בספרו "וילקט יוסף")
האדם מורכב מהגוף, אלמנט חומרי-ארצי, ומהנשמה, חלק רוחני-שמיימי. הגוף הוא כלה ונעלם לאחר מאה ועשרים שנה, הנשמה לעומתו היא נצחית, "חלק א-לוה ממעל", וחוזרת לכור מחצבתה לאחר שנפרדה מהגוף.
למרות שלכאורה הנשמה היא החלק הארי והמשמעותי ביותר, למרות שהגוף הוא רק המרכבה, הנושא ומשרת הנשמה בשליחותה בעולם, אנחנו בעיקר עסוקים בצורכי הגוף. אנחנו דואגים לביטחונו, לכלכלתו, לבריאותו ולמראה החיצוני שלו. כמה זמן ומחשבה אנו מקדישים לטובת הנשמה שלנו, להבין את צרכיה, לדאוג ליעודה?
לכן מתפלא בעל הסולם: אפילו כשהתורה עצמה דורשת לשמור על נשמתנו, אנחנו מבינים שעלינו להימנע מסכנה גופנית! ובכך אנו שוכחים שיש גם "מוות" רוחני המאיים עלינו על פי מאמר חז"ל: "רשעים בחייהם קרויים מתים" (ברכות יח).