האמונה והבטחון הם כמעט אחד והם בבחינת אור וכלי

"האמונה והבטחון הם כמעט אחד והם בבחינה אור וכלי"

(הרב אשלג זצ"ל – דברים שבעל פה על פי תלמידו הרב יוסף ווינשטוק בספרו "וילקט יוסף")

 

ביאור:

עבודת קניית האמונה מתחלקת לשלש מדרגות.
המדרגה הראשונה היא האמונה הבסיסית בקיום בורא עולם אחד. וזו אמונה השותפה לרוב הדתות המונותאיסטיות בעולם.
המדרגה השנייה היא האמונה שהקב"ה מנהיג ומחייה את עולמו כל רגע ורגע על המשקל "מחדש בכל יום מעשי בראשית", וזו נקודה שלא כל מאמין מצליח להשיג.
המדרגה השלישית ייחודית ליהדות והיא האמונה שהנהגה זו היא על הדרך של "טוב ומטיב לרעים ולטובים". במילים אחרות: האמונה הגבוהה ביותר היא שכל מה שקורה לכל אדם, רשע או צדיק היא במטרה אחת: להביא אותו לגילוי השכינה – וזו ההטבה הגדולה ביותר שהבורא רוצה לתת לנו.

כשהאדם מפנים שהכל לטובתו, הוא כבר אינו מגדיר את האירועים כטובים או רעים, אלא כנעימים או כואבים, ומפה צומחת תחושת הביטחון הגדולה ביותר. 

ראינו שכשאדם מאמין שהכל מכוון למטרה טובה אז אפשר לקבל כמעט כל סבל. או במילים של ויקטור פרנקל: אדם היכול לתת משמעות לסבלו יכול לעבור כל מבחן.

מעניין לשים לב, שלמרות שהמושגים של אמונה ובטחון קרובים, הם קשורים בחיבור של אור וכלי כפי שמציין בעל הסולם. כיצד? כלי הוא רצון, ואור הוא השפע שמתלבש באותו רצון. למשל אם אני רעב לארוחה, התיאבון הוא הכלי, והמזון הוא האור שמתלבש באותו כלי.

סוג זה של רצון משתמש ברצון לקבל לתועלת עצמית המכונה כלי של קבלה. הרצון מבקש את האור והאור “מתלבש” ברצון.

לעומת זאת, כשמשתמשים ברצון להשפיע, המטרה היא לעשות טוב לזולת מבלי להשתמש בכלי של קבלה. האור שעתיד להתלבש ברצון שלי אינו רצוי ולא צפוי. למשל, אם אדם עוזר לשני, מידת הכרת הטוב של השני גדלה עם התחושה שהעזרה הייתה נקייה מאינטרס. וכך גם גדל רצונו של האדם השני לגמול טוב לנותן. במילים אחרות, ככל שאני רוצה פחות לקבל, כך אקבל יותר!

ראינו שכשאדם משתמש בכלי (רצון) של השפעה הוא נהנה מאור בלתי צפוי שמדוד לו ביחס ישיר לרמת הנתינה שלו.

עלינו להבין מה הקשר בין הדברים הנ"ל לבין הנושאים של אמונה ובטחון. אומרים “לתת אמון”, משמע שאמונה הוא אקט של נתינה. הנטייה שלנו היא לבחון את הזולת על פי הכלים הטבעיים שברשותו. אם הכלי העיקרי שבי הוא כלי של קבלה, אשפוט את מעשיו על פי אותה מידה, ואראה במעשיו מעשים מבוססים על חיפוש אינטרס. ברור שלא אוכל לתת אמון באדם כזה! כדי לתת אמון  באדם עלי להתנער מהכלי הטבעי שלי (הרצון לקבל לעצמי) ולהתחיל להשתמש בכלי של נתינה ללא אינטרס. רק אז אוכל לראות שגם הזולת פועל ללא אינטרס ואוכל לתת לו את מלוא האמון.

מה שנכון בין אדם לחברו נכון בין אדם למקום. אם אני אתקן את עצמי, אוכל להגיע לדרגת האמונה בטוב המוחלט (ללא שום אינטרס) של הבורא.  וכפי שראינו לעיל, ידיעה זו פותחת לפנינו מציאות של ביטחון אין קץ שמתאפשר רק בזכות האמונה שהיא רצון של נתינת חינם ללא הוכחה וחשבון.

ובהיבט זה, האמונה היא הכלי (של נתינה), והביטחון הוא האור המגיע בהיסח הדעת ובלי תכנון.

 

אנא המתן... פנייתך נשלחת...