"שִׁוִּיתִי ה' לְנֶגְדִּי תָמִיד"
(תהילים ט"ז, ח)
ביאור:
ניתן להבין בפשטות שדוד המלך מתכוון שעל האדם לדמיין לעצמו שהוא תמיד נמצא לפני מלך מלכי המלכים – הקב"ה. בהתאם לכך עליו להתלבש, להתנהג ולדבר כמו לפני מלך גדול. מחשבה זו יכולה לבד לשנות את כל אורח חייו של האדם. אבל, יתרה מזאת, אפשר להקיש את המילה שִׁוִּיתִי למילה "השתוות". במילים אחרות, יש לשאוף בכל זמן ומקום להיות ב"השתוות הצורה" עם הבורא, הווה אומר, להדמות אליו, על משקל "מה הוא רחום, אף אתה רחום", להדבק במידותיו ממש. וזה הפתח של הדביקות בו.
הלוואי ונצליח להתקדם בכיוון זה!