הסתרה בתוך הסתרה
"אפילו בהסתרה שבתוך ההסתרה, בוודאי גם שם מלובש השם יתברך."
(רבי נחמן מברסלב - ליקוטי מוהר"ן)
ביאור:
הסתר הפנים מעמיד לפנינו סתירה נוקבת, אפילו צועקת, שבין האמונה בהנהגה א-לוהית של "טוב ומטיב לרעים ולטובים" לבין המתרחש במציאות שלפנינו: צדיק ורע לו ורשע וטוב לו. ובקלות יכול האדם להגיע למסקנה ש"אין דין ואין דיין".
מסביר בעל הסולם שתחושה זו – הווה אומר, חוסר הבנה של השגחתו של הקב"ה בעולם, היא מקור לכל המכאובים והייסורים של האדם בחייו. כי אם הוא היה משיג שכל המקרים שקורים לו ולכל העולם כולו הם רק לטובה, הוא היה מקבל הכל בשמחה.
מה שעלינו להפנים כדי לצאת מהייאוש הוא שההסתר עצמו אינו דבר שרירותי, אלא שהוא מתוכנן ורצוי על ידי הבורא כדרך לאפשר לנו בחירה והתפתחות.
כדי שהאדם יחוש שהוא הרוויח את קרבת ה' בכוחותיו שלו, עליו לגלות את ה' המסתתר במציאות על ידי עמל והשקעה.
כתוב "וְאָנֹכִי הַסְתֵּר אַסְתִּיר פָּנַי בַּיּוֹם הַהוּא", אבל מידת ההסתרה קשורה אך ורק להתנהגותו של האדם. ככל שנפתח בנו את העבודה של השפעה ושל אמונה כך גם נצא מהסתר הפנים. וזו מהות העבודה שלנו. ככל שנעלה ונזכך את רצוננו להשפיע ולהשוות את מידתנו לבורא, כך "נתקרב" אליו יותר ונרגיש אותו יותר.
כדי שנהנה מקרבת המלך, יש צורך שהמלך יציב מכשולים לפנינו. כי אם דלת החדר הפנימי של המלך פתוחה לרווחה לכל דיכפין, לא נעריך את חשיבות קרבתנו אליו. יוצא, שההסתר, עם כל הקושי שלו, הוא סימן של האהבה הגדולה של הבורא כלפינו, שהבורא רוצה לתת לנו התענוג הגדול ביותר של קרבתו אלינו.
