אל תקרא חרות אלא חירות

"והַמִּכְתָּב מִכְתַּב אֱ-לֹהים הוּא חָרוּת עַל הַלֻּחֹת" - רבי יהודה אומר: אל תקרא חָרוּת אלא חירות.
(שמות רבה פרשת כי תישא)

ביאור:

מה מחבר בין התורה שבכתב, חוק מחייב ומגביל, הנמצא חָרות על לוחות האבן – חומר קשה ודומם, לבין רעיון החירות המסמל את החופש מגבולות ואילוצים גשמיים ורוחניים כאחד? יתרה מזאת, מה משמעותו של המשך המדרש, המדייק ואומר שהחירות המדוברת פה היא חירות ממלאך המוות?!

המצוות נקראות בזוהר הקדוש "עצות", הווה אומר, מרשמים לרפא את האדם ממחלתו הטבעית, הרצון לקבל, קרי היצר הרע, קרי מלאך המוות.

רק כך, יכול האדם להשתחרר מהשעבוד הקשה ביותר של האגואיזם ולצאת לחרות של אהבת הזולת והבורא, על משקל הפסוק: "מִן הַמֵּצַר, קָרָאתִי יָּ-הּ; עָנָנִי בַמֶּרְחָב יָ-הּ".

שנזכה לחירות אמתית שתהיה חָרותה על ליבנו לתמיד!

אנא המתן... פנייתך נשלחת...