"בכל מקום שאתה מוצא גדולתו של הקב"ה, שם אתה מוצא ענוותנותו."
תלמוד בבלי (מגילה לא, א)
ביאור:
למרות היותו בורא כל העולמות ומלך מלכי המלכים, מתגלה הקב"ה כלפי הנבראים דווקא דרך י"ג מידות של רחמים, ומידותיו כולן תכונות של איפוק, סליחה ופיוס.
אחד מכינויי הקב"ה על ידי המקובלים הוא: "מלך עלוב, מלך עניו". והמשמעות של ביטוי משונה זה היא: מלך שסובל עלבונן של הבריות. מסביר הרמ"ק ב"תומר דבורה": לא רק שאינו כועס על הרשעים ועל הכופרים, אלה גם נותן להם חיות וקיום! וזה ביטוי לענווה מעבר לכל השגה.
מידת הגאווה קשורה לרצון לקבל, ל"אגו" הגדול, ונמצאת מושרשת עמוק אצלנו הנבראים. אבל אצלו היא אינה קיימת לחלוטין, ומציאות זו היא שורש גדלותו ונבדלותו מאתנו.