בסוד הלשון - האם מצפון תפתח הרעה? (יוסף בלו)
פרשת השבוע שלפני יום כפור היתה פרשת האזינו, אותיות היו אז"ן [ר"ת אלוף זן נפש] וגם הוא זין, המרמזים כי לה' יש רצון של השפעה הנמשך מעצמותו להתחבר עם הנבראים המקבלים. שהרי ה' הוא אשר מזין את נפשם: מתאוות גופניות ועד למושכלות רוחניות. ולמעשה כך פועלת האזן, המהווה חיישן המזין את חוש השמיעה, המחבר בין קול הקורא לשומע, למרות המרחק המבדיל ביניהם. ואם נאזין אחד לשני נוכל לאזן את המאזניים להיות דומים בתכונת המשקל, לכן השמיעה בעצמה היא כבר נתינה לזולת המקרבת גם בין הפרט לכלל.
קוריאה הצפונית נתפשת כאויב של העולם החופשי. אני לא שופט, אבל נראה כי שגעון גדלות, הנובע מאגו מנופח מגאוה, הוא אשר מציף את לבבות מנהיגי האומות "קוריאה" ו-"ארה"ב של אמריקה", ויכול לגרום לפיצוץ אטומי, חס ושלום, ממש כמו למי שאיבד את המצפן המוסרי לתקן את הדרך אל הטוב. אז עולה השאלה, האם מצפון תפתח הרעה? אני לא יודע, אני לא נביא. אך המציאות היא כמראה ליהודי מהי עבודתו הפנימית. אז מה זה רע בכלל? מה זה אטום? מה זה קוריאה וארה"ב של אמריקה בעולם הפנימי שלי?
לכל אדם יש תכלית. כשהוא פוקח את העיניים בבוקר, האדם רוצה להיות מאושר. מה שטבוע באדם זה הרצון ליהנות מכל דבר שיסב לו תענוג. וטוב זה מה שמקרב את האדם לתכלית ורע זה מה שמרחיק אותו מן התכלית. ומדרך הטוב הוא להיטיב כלומר השפעה ונתינה לזולת. לעומת זאת, הר"ע ר"ת הרצון עצמי. הטבע הטבוע ברע הוא הרצון לקבל לעצמי לעתים על חשבון הזולת. אך הבורא הוא הטוב המוחלט, אין בו חסרון והוא השלם בכל שלמות בהטבה שלו. לבורא אין רצון לקבל לעצמו. עניינו רק השפעה ונתינה. שהרי ממי יקבל? ואם נאמר שהוא מקבל מאתנו דבר מה, בשבילו זה סוג של שעשוע כמו של אבא שמקבל יצירת מופת אומנותית של ילד בן שלוש. האבא אוהב את בנו כי הוא חלק ממנו והוא משפיע לבנו. אין לו צורך ממשי בציור אלא הוא משתעשע ברצון של בנו לקשר עמו: "אבא תראה מה ציירתי!". כל אדם והתכלית שלו, אבל כולנו מבקשים אהבה. אך באהבה יש תהליך התפתחותי שחווה כל אדם: האחת - "אהבה עצמית" כמו של הרומס שאינו רואה את הזולת, השנייה - "אהבה התלויה בדבר" כמו של הסוחר: לתת על מנת לקבל מהזולת, השלישית - הנעלה מכולן, "אהבה שאינה תלויה בדבר". ואת התכונה הזאת של האהבה רוצה הבורא יתברך שנקנה ונתנהג לפיה בינינו. אהבה שאינה תלויה בדבר אמורה לא להיות תלויה בר"ע כלומר ברצון עצמי, שהרי הרצון לקבל הוא מה שמניע אותנו רק לאהבה עצמית או לאהבה שתלויה בדבר. ויש לנו אפשרות בחירה וה' אומר לנו ובחרת בחיים. לכן יש להישמע לרצון הבורא ולבחור באהבה שאינה תלויה בדבר, כי אין בה רע כלל וכלל אלא רק טוב, אהבה נקיה מכל פניה אישית. בכדי להשיג אהבה זו אנו חווים תהליכים של עליות וירידות לפעמים גלגולים רבים ובע"ה נספיק לתקן אהבה שאינה תלויה בדבר עוד בחיינו שלנו.
אז מה זה אטום? כך כותב דוד המלך בספר תהלים: "שיויתי ה' לנגדי תמיד כי מימיני בל אמוט". אם נקרא את "בל אמוט" משמאל לימין נקבל "טומא לב". כלומר גם לדוד המלך יש רצון לקבל והוא רצון הופכי לרצון ההשפעה של הבורא, ומרוב פחד של ריחוק והתמוטטות פיזית ורוחנית הוא בקש להשוות את צורת רצון הקבלה שלו לרצון ההשפעה של ה'. הרצון לקבל הוא חומר הבריאה כולה, אך כמו כל חומר גלם ניתן ליצור צורה חדשה מבלי להחריב את חומר הגלם. על כן יש לנסות לתקן רצון לקבל (החומר) על מנת להשפיע (הצורה), ובשביל הנברא רצון זה נחשב כמו השפעה של הבורא בעצמו. באמצעות תיקון זה הנברא והבורא יכולים להיות דבוקים זה בזה, וכמו כן הנברא יכול לקבל תענוג מן הבורא המשפיע לו. וזה היה רצונו של דוד המלך משיח ה'. ומי לא רוצה להיות מלך? אך מלך צריך ראש פתוח ולא אטום שהרי הטומאה היא מה שמטמטמת ואוטמת את הלב מלקבל עצות חכמה איך להשיג את האהבה שאינה תלויה בדבר. אטום זה אטימות הלב, ואחרית הטמטום הוא תסכול, כעס ופיצוץ חס ושלום. אטום גם אותיות טומא מלשון טומאה ו- טומא גימטריא גואלו אגו. כלומר, הגואל הוא ה' שמעביר לנו תיקון פנימי של להפוך הגאוה לענוה בכדי להשיג גאולה מכל דבר שמשעבד אותנו. כלומר, להשיג את אותה תכונה: האהבה שאינה תלויה בדבר.
חיזוק לנ"ל מצאתי על פי הרמז: "קוריאה" גימטריא "ראה [ר"ת ראה אלול הגיע] קו אגו" וגם "קו יראה" וגם "קו ראיה". ומידה כנגד מידה היה "הוריקאן" בארה"ב של אמריקה. "הוריקאן" גימטריא "ה' הגואל קוריאה" וגם ארה"ב אותיות הב אר. אלו מרמזים שיש לראות, להתבונן וליישר קו של עקמומיות ליבנו באמצעות חשבון נפש: בחודש אלול, ראש השנה ועשרת ימי תשובה. כי זה מה שמניע לבקש סליחה, רחמים וגם כפרה מלפנים שורת הדין ביום הכפורים. ו- י-רא-ה מבחוץ אותיות יה גימטריא גאוה ומבפנים אותיות א(ו)ר, שהרי אגו מנופח מגאוה הם שהרחיקו אותנו מהבורא ומאהובינו ואם נתקן דרך חדשה אל הענוה נשוב ונתקרב להיות כאדם אחד, מחוץ לקליפה החיצונית המסתירה את האור הפנימי וה' יקיים שתכלה שנה וקללותיה ותחל שנה וברכותיה, אכי"ר.
