משכן ואוהל (יואל אופנהיימר)
הפסוק של הפרשה (במדבר כד)
(ה) מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל:
פשט הפסוק
בלעם, הבא לקלל את העם, מברך אתו בפליאה על יופי מחנה ישראל.
האגדה על הפסוק (מדרש תנחומא (ורשא) פרשת נשא סימן יד)
"מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל" [בפסוק שלנו] אם אהליך למה משכנותיך? אם משכנותיך למה אהליך? אלא מה טובו אוהליך אלו אהלים, ומשכנותיך אל תהי קורא מִשְׁכְּנוֹתֶיךָ אלא מַשְׁכּוֹנוֹתַיִךְ. אמר לו הקב"ה למשה: אמור להם לישראל שיעשו משכן, שאם יחטאו יהא מתמשכן על ידיהם, תדע לך שהוא כן שכיון שחטאו מה כתיב שם? לכן "שָׁמַע אֱ-לֹהִים וַיִּתְעַבָּר וַיִּמְאַס מְאֹד בְּיִשְׂרָאֵל" (תהלים עח) ויטש משכן שילה אהל שכן באדם זה משכן שלא נעשה אלא שאם חטאו יהא מתמשכן על ידיהם.
נקודות למחשבה
בלק מלך מואב, נחרד מהגעתו של עם ישראל על גבולו, ובמקום לצאת נגדו במלחמה כפי שעשו מלכים אחרים (והובסו בקרב) הוא בוחר בדרך יצירתית. בלק פונה לגדול נביאי אומות העולם, בלעם בן בעור, ומבקש ממנו לקלל את העם כדי לנטרל את ההשגחה הנסית המלווה אותו מאז יציאת מצרים. בלעם מוזהר על ידי הקב"ה שלא לקלל, וכשהוא לבסוף ניצב מול מחנה ישראל, אינו יכול אלא להוציא דברי ברכה ותהילה. "ברכת" בלעם מורכבת מדברים שהם בין היפים שנאמרו אי פעם על עם ישראל. בפסוק שלנו בוחר בלעם לשבח את ה"אוהל" וה "משכן" של עם ישראל.
- "אוהל" יכול להתפרש כמקום מגורים נייד ודל לעומת "משכן" שהוא הבית הקבוע והמפואר. מסביר המלבי"ם שבלעם מתנבא על המעבר בין חיי המדבר למצב לאחר הכניסה והישוב בארץ ישראל: "ואמר על האהלים שבמדבר "מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב", ועל מה שמוכנים לשכון במשכנות בא"י אמר "מַה טֹּבוּ מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל", ושם ישראל [ישר א-ל] גדול משם יעקב [מלשון עקב, המקום הנמוך בגוף האדם], כי כשיכנסו לארץ יהיו במעלה יותר גדולה ויקראו בשם ישראל [ישר א-ל]". במילים אחרות, האוהל הוא סמל התא המשפחתי היהודי, שחוזקו ואיכותו לאורך הזמן ונדודי הגלות, מעוררים את קנאתם של אומות העולם. יסודות העיקרים של המשפחה היהודית הם כיבוד הורים וזקנים, עזרה הדדית וחינוך לערכי התורה.
- אך התפעלותו של בלעם מאוהלי ישראל נובעת גם מתחושת הסדר והרמוניה חברתית שהם מקרינים. לצד המסגרת ליחסים חמים והדוקים בתוך המשפחה, תוחם האוהל את הגבולות בין המשפחות השונות, בהקפדה על יחסים של כבוד וצניעות, כך שמשפחה אינה חושפת כלפי חוץ את המאורעות הפרטיים של חייה. ומסביר רש"י על הפסוק שלנו: "על שראה פתחיהם שאינן מכוונין זה מול זה" [האוהלים היו מסודרים כך שאנשים לא היו יכולים להסתכל דרך הפתחים של האוהלים השכנים]. בדרך זאת היו נמנעים מחלות חברתיות כמו קנאה, צרות עין, חמדנות ולשון הרע...
האוהל מסמל ערך יסודי נוסף של העם היהודי, והוא מרכזיותו של לימוד התורה. על הפסוק המתאר את יעקב אבינו "וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם יֹשֵׁב אֹהָלִים" (בראשית כה) מסביר רש"י "אהלו של שם ואהלו של עבר" [על פי המסורת, שם ועבר , שני צאצאים של נח, הקימו בית מדרש שבו למד יעקב]. בלעם נפעם מסוד כוחו של עם יהודי, דבקותו בלימוד התורה הציבורי, בבתי כנסת ובבתי מדרשות המאפשר דיון פתוח והתחדשות התורה בכל דור ודור.
