אָחוֹר וָקֶדֶם צַרְתָּנִי (א) (יואל אופנהיימר)


הפסוק של הפרשה:  (ויקרא יב)

(ב) דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ וְיָלְדָה זָכָר וְטָמְאָה שִׁבְעַת יָמִים כִּימֵי נִדַּת דְּוֹתָהּ תִּטְמָא:

 

פשט הפסוק:

לאחר לידת בן האישה טמאה במשך שבעה ימים כמו טומאת נידה.

 

האגדה על  הפסוק:  (ויקרא רבה פרשת תזריע)

"אָחוֹר וָקֶדֶם צַרְתָּנִי" (תהלים קלט) ... אמר רבי אליעזר: אחור זה יום ראשון [של הבריאה] וקדם זה יום האחרון, על פי הפסוק "וַיֹּאמֶר אֱ-לֹהִים תּוֹצֵא הָאָרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה לְמִינָהּ" (בראשית א). "נפש חיה" זו רוחו של אדם הראשון. אמר רבי לוי: אחור זה יום האחרון וקדם זה יום הראשון על פי הפסוק "וְרוּחַ אֱ-לֹהִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם" (שם), זה רוחו של מלך המשיח. אם זכה אדם, אומרים לו אתה קדמת לכל מעשה בראשית. ואם לאו, אומרים לו: יתוש קדמך, שלשול קדמך... אמר רבי שמלאי: כשם שצורתו [יצירתו] אחר בהמה חיה ועוף [במעשה בראשית] כך תורתו [דיני הקרבנות הקשורות ללידת האדם] אחר בהמה חיה ועוף, ככתוב: "זֹאת תּוֹרַת הַבְּהֵמָה וְהָעוֹף (ויקרא יא), ואחר כך "אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ וְיָלְדָה זָכָר" [בפסוק שלנו].

 

נקודות למחשבה:

אגדתנו מתלבטת לגבי מקומו של האדם לעומת הבריאה כולה.  וליתר דיוק, האם הופעתו של האדם בסוף מעשי בראשית ובסוף מסכת הקרבנות בפרשתנו מעידה על חשיבותו? או שלהיפך, יש לחפש בתחילת התהליכים את עקרונות היסוד שעליהם מתבססת כל המציאות? לטובת דיון זה מעוניינת אגדתנו לברר את הפסוק של ספר תהילים "אָחוֹר וָקֶדֶם צַרְתָּנִי" שרבים מהמפרשים מבינים כתיאור של שתי הצורות הכפולות והמנוגדות שיש באדם: "אחור" ו"קדם". 
• לשתי מילים אלה מובן דו משמעי במימד הכרונולוגי. האם "קדם" מבטא את העבר, מה שהיה "קוֹדם" לעומת ההווה הבא "אחרי"? או שמא, מדובר על ההווה, ההולך "קדימה" ומתרחק תמיד מהעבר, הנשאר "מאחור"? בתפישת העולם החילונית המודרנית, העולם נטול משמעות או תכלית. האדם מופיע בסוף תהליך אבולוציוני עיוור ואדיש כיצור המשוכלל ביותר מכל קודמיו. לא כך תפישת התורה הרואה באדם לא רק את "נזר הבריאה" אלא מטרתה הראשונית. וכתוב: "רבי ברכיה אמר לא נבראו שמים וארץ אלא בשביל יעקב ששמו ישראל שנאמר 'בראשית ברא א-להים', ואין ראשית אלא ישראל" (ילקוט שמעוני). ולכן הסיבה שאדם הראשון נברא בסוף יום השישי היא שכל הבריאה שקדמה לו נוצרה רק לטובתו ומחכה להופעתו. 
• אבל הדואליות אחור – קדם מבטאת גם את הפוטנציאל הקוטבי והבחירה החפשית שניתנת לכל אדם. עומדת לפנינו תמיד האפשרות לבחור בהסתכלות על הצד הפנימי, המהותי והרוחני של המציאות (קדם) או להסתפק בצד הגלוי, הגשמי של הדברים (אחור). ומסביר בעל ה"המאור ושמש" [חסידות פולין, מאה ה-18] "אם הולך בתום בקדושה ויונק בחינת 'קדם', דהיינו בחינת פנים - אזי כולם [כל העולמות] נבראו בשבילו, והוא היה ראשית המחשבה, אזי הוא קדום וכולם נבראו בשבילו כדי שיכנס לסעודה מיד; ואם ח"ו הולך מעוקל - אזי יונק מאחוריים כנ"ל, אזי יתוש קדמך". במילים אחרות, אם האדם מתנהג שלא בדרך הראויה, הוא נופל למדרגה הבהמית, ואז אין לו יתרון על היתוש שקדם אותו בעולם! אבל  אם הוא פועל על פי מדרגתו וייעודו האמיתיים, אז הוא יחוש שכל העולמות והבריאה הוכנו עבורו.
 

אנא המתן... פנייתך נשלחת...