בסוד הלשון - יום העצמאות בסימן חודש אייר ופרשת תזריע מצורע (יוסף בלו)
חודש אייר הגיע עלינו לטובה, וכתבו רבותינו זיכרונם לברכה כי אותיות תיבת אייר הן ראשי תיבות "אני י-י (השם) רופאך" (שמות טו, כו). מכאן נרמז כי חודש זה מסוגל יותר לרפואות הגוף והנפש. כי מחודש זה נהנו בני ישראל מן הבאר, המן והשלו ונרפאו מכל מומיהם, כי מהמן לא נגרם להם מחלות כלל וכלל. לכן היו מוכנים בהיותם מאוזנים מבחינה חומרית ומבחינה רוחנית לקבל את התורה ביום החמישים לספירת העומר.
ולעניות דעתי, רמז נוסף כי חודש אייר מסוגל יותר לרפואות, כי בראש החודש, ב-א' אייר לספירת העומר מסיימים לספור את ספירות החסד והגבורה ומתחילים לספור את ספירת התפארת מלשון התרפאות, כי צרוף לתיבה פאר הוא הפועל רפא. ומתי אנו מתפארים? כשאנו מתרפאים, כשיש תרופה המאזנת את המערכת. תרופה היא המרמזת למידת הרחמים המאזנת בין מידת החסד והשפע למידת הגבורה והדין המצמצם. כי בשיתוף מידות החסד והדין מתקבלת מידת הרחמים, שהיא נתינה של שפע והנאה לפי המידה המתאימה של המקבל.
ואם המקבל זקוק לרפואה, הרופא נותן לו תרופה במידה הנכונה. ובמילה תרופה יש צרוף פה תורה המרמז כי יש לשמוע להוראות הרופא, לפתוח את הפה ולקבל את התרופה בכדי שתשפיע. ולא מספיק ללמוד תורה, אלא יש גם לפתוח את הפה ולדבר עליה, ללמד אותה ולהתפלל. ובצורה זו הלומד הופך למשפיע, והתורה שלו היא כמו סם חיים, כי הלומד מידמה לבורא המשפיע שאין בו חסרון של קבלה כלל וכלל והינו מקור החיים לכל הנבראים. אך אם רצון הלומד הוא רק לקבל לעצמו כמו כבוד, התורה שלו יכולה להיות גם סם מוות כמו כל תרופה אשר ניתנת במידה שאינה נכונה למקבל. וזה ענין המוות ב-ל"ג הימים של24,000 מתלמידיו של רבי עקיבא שלא נהגו כבוד זה בזה, כי לא קיימו את מצוות רבם של "ואהבת לרעך כמוך", ולכן לא זכו לגלות לעולם את רצון ה' באהבת חינם, הנרמז בצירוף התיבה גאולה והוא גל אוה ה'. ואם נכניס את האות ל[מד] לתיבה גאוה נקבל את התיבה גאולה כי רק מי שזוכה ללמוד לתקן את הגאוה בענוה זוכה בגאולתו הפרטית להיות בן חורין, ומסייע לגאולה הכללית של כל עם ישראל כי ענוה מביאה לקרוב לבבות, להיות כלב אחד של אדם אחד המשתוקק לטוב והמיטיב באמת, הוא ה' יתברך ויתעלה.
כותב רבי נחמן מברסלב בענין הרפואות על הפסוק "וַיֹּאמֶר אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע לְקוֹל ה' אֱלֹהֶיךָ וְהַיָּשָׁר בְּעֵינָיו תַּעֲשֶׂה וְהַאֲזַנְתָּ לְמִצְוֹתָיו וְשָׁמַרְתָּ כָּל חֻקָּיו כָּל הַמַּחֲלָה אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְמִצְרַיִם לֹא אָשִׂים עָלֶיךָ כִּי אֲנִי ה' רֹפְאֶךָ" (שמות טו, כו), וזה לשונו: "לא אשים עליך, היינו שלא יביא אותך לידי מחלה כלל, כי ירפא אותך מקודם, בעת צמיחת המחלה... שאז אין יודע ממנו, רק אני ה', אז ארפא אותך על ידי בחינת דבר ה', בחינת תפילה, ולא יבוא לידי מחלה כלל כי יתרפא מקודם בעת צמיחתו". ומוסיף רבינו כי אם אוחזים בתפילה "אזי מקבלין הרפואה מכל הדברים שבעולם, אפילו מלחם ומים" (לקוטי מוהר"ן חלק ב, תורה א, יא).
פרשת השבוע היא פרשת מצורע הפותחת בפסוקים בעניין תורת המצורע "וַיְּדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶה לֵּאמֹר זֹאת תִהְּיֶה תוֹרַת הַמְּצֹרע בְּיוֹם טהרתוֹ וְּהוּבא אֶל הַכֹהֵּן וְּצוּה הַכֹהֵּן וְּלקַח לַמִטַהֵּר שְּתֵּי צִפֳרִים חַיּוֹת טְּהֹרוֹת וְּעֵּץ אֶרֶז וּשְּנִי תוֹלַעַת וְּאֵּזֹב" )ויקרא יד, א-ד(. המשמעות של התיבות תורת המצורע הן תורת המוציא שם רע, כלומר משה רבינו מזהירנו מהחטא לאמור לשון הרע, כי זה כמו לעבור על חמישה חומשי תורה. משה גם מזהירנו בכדי לא לחוות את עונש נגע הצרעת וגם את התיקון של טהרת נפש המיטהר, הנמצא בבדידות מחוץ למחנה. התיקון מתבצע על ידי הכהן אשר אוהב שלום ורודף השלום, אוהב את הבריות ומקרבן לתורה. לכן רק הכהן יוצא אליו ולוקח לצורך זה גם שתי ציפורים חיות טהורות, מקריב אחת מהן ואת השנייה משחרר לחופשי. וכך "אָמַר רַבִי יְּהוֹשֻׁעַ בֶן לֵּוִי חמֵּש תוֹרוֹת כְּתוּבוֹת בַמְּצֹרע... זֹאת תִהְּיֶה תוֹרַת הַמְּצֹרע, הַמוֹצִיא שֵּם רע, לְּלַמֶדְּךָ שֶכל האוֹמֵּר לשוֹן הרע עוֹבר עַל חֲמשה חומְּשֵּי תורה, לְּפִיכךְ משֶה מַזְּהִיר אֶת יִשּראֵּל זֹאת תִהְּיֶה תוֹרַת הַמְּצֹרע" (מדרש רבא סדר מצורע טז, ו). וכן רבי נחמן מברסלב כותב: "כי הנה קול הנגינה נמשכת מן הצפרים, מפני מה מצרע טהרתו תלויה בשתי צפרים חיות טהורות? יבוא קלניא ויכפר על קלניא. כי נלקה מחמת קולו שדבר לשון הרע" )לקוטי מוהר"ן חלק א, תורה ג(. לכן מידה כנגד מידה, מוקרב קול הנגינה של הציפור החיה הטהורה האחת לכפר על קול הנברא הנלקה בצרעת, שדיבר לשון הרע בכדי שיזכה להיות בן חורין ולדבר דיבור נקי כמו הציפור השנייה, אשר שוחררה לחופשי בכדי להמשיך ולהשמיע את קול נגינתה המיטיב לה'. התיבה הציפור הן אותיות ה' צור פה רמז לכך שה' יצר לבני האדם יכולת מיוחדת של המדבר לעומת הדומם, הצומח והחי. לכן יש לקדש את הצורה של הדיבור להשפיע טוב ושלום כמו הבורא בעצמו, הטוב והמטיב, השלם בכל שלמות.
אז בע"ה שנזכה להתפלל לרפואה וה' ירפא את העצמות היבשות של מדינת ישראל. כי העצמאות שלנו היא לא בזכות כוחנו ועוצם ידינו, אלא בזכות רצון אלוף העולם, הוא הבורא המחיה את כל הבריאה בכל רגע ורגע, אכי"ר.
