ויהי בוקר ויהי ערב (הרב מנחם סוכות)

המדרש כאן מביא שלמרות שהתורה ניתנה בבוקר, כפי שנאמר "ויהי ביום השלישי בהיות הבקר", המשפטים, ניתנו בערב. כאסמכתא לכך מביא המדרש את הפסוק באיוב "מבקר לערב יֻכַּתוּ".
מה המשמעות של האמרה הזו, האם באמת יש כאן התייחסות רק לשעה בה ניתנה התורה ונמסרו המשפטים?
ישנה דרשה אחרת המובאת במסכת שבת, "ויעמד העם על משה מן הבקר עד הערב" -  וכי תעלה על דעתך שמשה יושב ודן כל היום כולו? תורתו מתי נעשית? אלא, לומר לך, כל דיין שדן דין אמת לאמיתו אפילו שעה אחת, מעלה עליו הכתוב כאילו נעשה שותף להקדוש ברוך הוא במעשה בראשית. כתיב הכא, "ויעמד העם על משה מן הבקר עד הערב", וכתיב התם, ויהי ערב ויהי בקר יום אחד.
דרשה זו מוציאה את המילים ממשמעותן הפשוטה, משה לא יושב פיזית מהבוקר עד הערב. מה הוא כן עושה? מדוע נתפסים במילים של בוקר וערב? מדוע המילים האלו הם חלק כל כך חשוב בסיפור הבריאה?
לפני שה׳ בורא את האדם, מסופר במדרש, ישנה ההתנגדות החזקה של מידת האמת. אמת אומר, אל יברא, שכולו שקרים. רק לאחר שהקב"ה "משליך את האמת לארץ", מתאפשרת בריאת האדם. המדרש ממשיך כי האמת שבה וצומחת מתוך הארץ. למה הכוונה?
העולם שלנו הוא "עולם השקר". הוא נקרא "עולם" על שם ההעלם הגדול, העלם שיכול להתאפשר רק בתנאים המיוחדים של עולם החומר, השקר שנותן לנו לראות נפרדות וחלוקה. זה לא פשוט לגלות אמת בעולם, האמת היא כל כך אמיתית, כל כך ברורה ויציבה, עד שההסתר של העולם לא יוכל לעמוד בפניה. ברגע שאך תתגלה במעט, העולם כבר לא יהיה ״עולם״ -"שכולו שקרים".
בורא העולם לא מבטל חלילה את האמת בעבור העולם, הוא משליך אותה לארץ, לתוך הארציות, הוא מסתיר אותה ומערב אותה. לא רק שחלקיה השונים של אותה אמת צרופה, מוסתרים בתוך הוויית העולם המורכבת, הרבה יותר מכך, האמת צומחת ומתפתחת מתוך ההסתר הזה, מתגלה שוב ושוב בשלל פנים, פנים שרק מציאות של ארץ יכולה לייצר.
בבריאת העולם, חוזרת על עצמה שוב ושוב האמירה "ויהי ערב, ויהי בוקר". בשביל לברוא את העולם היה צורך ב״ערב״, בעירוב וערבוב של האמת, אבל צריך לזכור שיש מטרה, יהי בוקר. האמת מוסתרת בכדי שנוכל לגלות אותה בתוך ומתוך עולם השקר, היכולת לגלות אור מתוך ההסתר היא ייחודית רק לעולם בו שייך הסתר, היא המטרה לשמה נוצרה ההסתרה.
התורה שבכתב ניתנה ביום, בגלוי ובברור, זה היה חלון שנפתח. לרגע הוסר המסווה הארצי והתגלה האור בזוהרו. לעומת זאת, המשפטים, הם נולדים מתוך המציאות היום יומית. מציאות שבה הגשמיות מסתירה את אור האמת בדיוק כפי שבערב כדור הארץ מסתיר את אור השמש. שם, דווקא שם, אנו מצווים לחפש את האור המסתתר ו״לעשות סדר״ בערבוביה. כשאדם דן דין אמת לאמיתו, לא רק במשפט בין שני יריבים, אלא בכל תחום אותו מתעורר אדם לבדוק לעומק. כשאדם מצליח לגלות את האור במורכב, למצוא את האמת המסתתרת, הוא נעשה שותף לאותו תהליך נפלא של הבריאה, הוא משתתף בהובלת הבריאה אל ייעודה.
אבל בכך לא די, משה דן את העם ״מבוקר עד ערב״. חשוב לדעת לגלות נקודות של "בוקר" - של אור, בתוך ה"ערב", וחשוב לא פחות, לקחת את אותו אור שהתגלה, ולשמור אותו ל"ערב" הבא. העולם, לא רק במבנהו הפיזי, מורכב מסדרה מחזורית של ערב ובוקר. ישנם זמנים שקל יותר להבחין באור ויש עיתים בהם הכול נראה חשוך. בעת התגלות צריך כל אחד לזכור שזה לא יישאר לנצח, שהוא עלול למצוא את עצמו שוב בעירוב, שוב במקום בו הדברים לא ברורים. לכן, דווקא שעת האור הוא הזמן להתכונן לחושך. משה רבנו מגלה ומלמד את בני ישראל לא רק לדעת לגלות בתוך החושך את האור, אלא, גם לזכור לקחת את אותו האור לתוך החושך הבא.

אנא המתן... פנייתך נשלחת...