לגלות עולם חדש (הרב מנחם סוכות)
באמצע תהליך הגאולה, בעיצומן של המכות פונה הבורא לצוות את משה ואהרון "הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים, רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה" ובכך הוא מתחיל את מצוותיהם של ישראל.
מה כל כך חשוב במצווה הזו, מה מיחד אותה והופך אותה לנקודת התפנית בהנהגת העם? מדוע ניסן הוא באמת ראשון לחודשי השנה למרות שבתשרי נברא העולם?
כשאדם מתחיל את חייו כאן בעולם הוא פוגש את היקום הפיזי, מגלה במשך הזמן עוד ועוד מעוצמתו, מהגודל, מהכוחות ומהחוקיות המפליאה. החומר הופך ליותר ויותר דומיננטי עד שבתודעתנו החומר, המקום והזמן הם המציאות.
את פירושו לחומש פותח רש"י בשאלה, קושיה: לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מ"החודש הזה לכם", שהיא מצוה ראשונה שנצטוו בה ישראל ומה טעם פתח בבראשית?
האם מעשה הבריאה, תולדות שמים וארץ באמת חסרי חשיבות? מדוע שלא יוקדש להם מקום בתורה? אך באמת יש כאן אמירה נפלאה. מטרת התורה היא להוביל אותנו להבנה עמוקה יותר של המציאות, את המציאות הפיזית אנחנו מכירים גם בלעדיה. לא לשם כך היא ניתנה לנו.
קהלת מצהיר בספרו "וְאֵין כָּל חָדָשׁ תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ", היקום הפיזי, אותו הברור לנו, המאופיין בשמש, הוא הישן, זו התודעה הראשונית והוא שכל רגע כבול בכבלי הזמן ומתיישן. אומות העולם מונים לחמה, הם מוצאים את היקום המוכר כפלטפורמה עליה ובתוכה מופיעים החיים. השנה מתחילה בבריאת העולם ו"שנה" מלשון הישנות.
כאן מגיע הבורא ומגלה לנו כי אמנם מתחת לשמש אין חדש אבל "החודש הזה לכם", ישנה מציאות שונה לחלוטין שניתן לגלות, ישנו "מקום" מעבר לשמש. מציאות מתחדשת, מציאות בה אין התיישנות כלל. מציאות זו משוחררת מכל תפיסות היקום המוכרות כולל אלו של זמן ומקום.
כשהבורא מתגלה אלינו בהר סיני הוא פותח ומכריז "אָנֹכִי ה' אֱלֹקֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים". מדוע לא "אשר בראתיך"? אך בריאה היא במימד הגשמי, התגלותו אלנו היא מעבר לכך, היא כמי שמוציא אותנו מ"ארץ מצרים", מאותה כבילות לחוקי הארציות אשר השתעבדו בנו עד שגילינו את החודש, את המציאות הפנימית והמרכזית של העולם.
בני ישראל מונים ללבנה. ניסן, החודש בו מתגלה לנו מטרת העולם ומהותו הפנימית, בו מתחילה הבריאה עבורנו, הוא הראשון.
המדרש בפרשתנו מצטט פסוק במשלי "כֹּבֶד אֶבֶן וְנֵטֶל הַחוֹל וְכַעַס אֱוִיל כָּבֵד מִשְּׁנֵיהֶם". ומבאר: מהו כובד אבן? מי שהוא רואה את ההרים ואת הגבעות, אינו אומר היאך ברא הקב"ה את אלו? מהו ונטל החול? אלא, החול שהמים עומדים עליו למעלה והוא נתון מלמטה והוא נושא אותם. אמר הקב"ה: יקרה היא בעיני בני אדם ורואין כאלו יגיעה היא לפני, ואינה יגיעה... במה אני ייגע במי שהוא מכעיס לפני בדברים בטלים.
אנשים מתפלאים מעוצמת הבריאה ורואים בה את גדולת אלוקים ומעשיו, אך לא כך הדברים בעיניו. אם כל מעשי הבריאה, יצירת היקום ומלואו, מרוכזים בחצי פרשה בתורה, הרי שיציאת מצרים מתפרסת על פני פרשיות רבות. הפלא בבריאת המסך הנותן מקום לבחירה חופשית וחשיבות למעשי האדם, היכולת של האדם לתקן את מעשיו ולנסוק אל מעבר למעטה הגשמי של המציאות לעבר מרחבים אין סופיים חדשים ומתחדשים, זה חשוב בעיניו.
(מבוסס על תורתו של השפת אמת)
