בסוד הלשון - בואו של האביב מבשר על הגאולה (יוסף בלו)

אנחנו כבר בחודש שבט. החידוש לתיבה שבט הוא שבזכות מכות המקל או השבט של הבורא על פרעה והמצריים זכו בנ"י לטוב, כי יצאו מגלות ומשעבוד לגאולה ולחירות בעושר רב. וכן כתוב "הַיּוֹם, אַתֶּם יֹצְאִים, בְּחֹדֶשׁ, הָאָבִיב" (בא יג,ד). רש"י מפרש: "וכי לא היינו יודעין באיזה חדש יצאו? אלא כך אמר להם: ראו חסד שגמלכם, שהוציא אתכם בחדש שהוא כשר לצאת, לא חמה, ולא צינה, ולא גשמים, וכן הוא אומר: מוציא אסירים בכושרות (תהלים סח, ז( חודש שהוא כשר לצאת" זהו חודש ניסן - חודש האביב - אותיות ה' אב יב. כי בחודש הזה ה' בכבודו ובעצמו היכה את פרעה והמצריים במכה מדויקת ומכאיבה ביותר, במכת בכורות. והוכיח כי הוא שמוציא את בנ"י ממצרים. והוא האב הרחמן של יב שבטי ישראל כולם.

כותב בעל הטורים: "בא - עולה בגימטריא ג'. רמז לו ג' מכות יביא עוד עליו". שלוש המכות האחרונות שגמל ה' לפרעה הרשע הן: ארבה, חשך ומכת בכורות. ה' אומר למשה ממש לפני בואו לפרעה שהתכלית לכל המהלך היא "וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְךָ וּבֶן-בִּנְךָ, אֵת אֲשֶׁר הִתְעַלַּלְתִּי בְּמִצְרַיִם  וְאֶת אֹתֹתַי  אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בָם,  וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה'" (בא י,ב). אונקלוס מתרגם "אֵת אֲשֶׁר הִתְעַלַּלְתִּי" ב-"יָת נִסִּין דַּעֲבַדִית" ומדוע? כי הוא למעשה מוסיף עוד פרטים על אשר התעלל ה' במצרים., ואלו הם הנסים שעשה לבנ"י שם, למען יעבדו רק את ה' וייראו ממנו כל הנבראים. העלילה היא בעצם תהליך מחויב המציאות שיש לחוות בכדי לירוא רק מהקדוש ברוך הוא בעצמו. "אֵת אֲשֶׁר" הן אותיות את (כב אותיות שפת הקודש) אר (אור) ש (שין מלשון שינון), המרמזים: כי יש לשנן כי אותיות הקודש הן אור ה' ממש. כך הן גם העלילות שבחיינו:  שמצד אחד ניתן לקבלן, לכאורה, כסכנה והתעללות, אך למעשה, מצד שני ניתן לראות בהן נסין מעל לטבע בכדי להתנסות ולהכיר את ה' ולעובדו.

ואם נוסיף לשם פרשת בא את שם השם הויה נקבל את הצירוף: וי אהבה. אלו מרמזים שלפני שיצאו ממצרים סבלו את כאב השעבוד אבל מתוך אהבת ה' את בנ"י הוא גאלם. וכמו כן, אב יב השבטים הוכיח את אהבה שלו, שהכה את המצריים בסכום של ה עם ה, כלומר, בעשר מכות שהכאיבו למצריים. כי רצון ליבם, רק לקבל לעצמם כמו שעבוד העבדים שיעבדו בשבילם. הם התנהגו ממש כמו כלב הנובח - "תן לי" או "הב הב", או כמו בהמה אותיות הבה (לקבל) מ (ארבעים ימים ולילות השתוקקו בנ"י לתורה). אלו מרמזים על השתוקקות עצומה וטבעית לקבל על מנת למלא חסרון המניע עד להשגת שלמות. אבל יש להיות מודעים לפגם כאשר משתוקקים לתאוות גוף אשר פג בזמן ואינו נצחי. תיקון לפגם זה הוא באמצעות האהבה - אותיות הבא ה': כלומר, כל מה שמביא אותנו להדמות למדות של רחמי ה', כמו קיום מצוותיו, זוכים לחבור האמיתי והשלם, וגם לזכרון או רשימו של אור חי ומחיה, למנוחה של אמת  ותענוג עדין ונצחי של אהבה.

רבי נתן תלמידו של רבי נחמן מברסלב כותב: "כִּי הַגָּלוּת הִוא בְּחִינַת אֲבֵדָה... וְהַגְּאֻלָּה הִיא בְּחִינַת מְצִיאַת הָאֲבֵדָה וְתִקּוּנָהּ. וְעַל-כֵּן הָיְתָה הַגְּאֻלָּה בְּחֹדֶשׁ נִיסָן בִּזְמַן הָאָבִיב דַּיְקָא, כִּי בִּזְמַן הָאָבִיב, דְּהַיְנוּ בְּעֵת שֶׁהַתְּבוּאָה וְהַצְּמָחִים מִתְבַּשְּׁלִים אָז הוּא זְמַן מְצִיאַת הָאֲבֵדוֹת... כִּי אָז דַּיְקָא בִּזְמַן הָאָבִיב עוֹלִין וּמִתְבָּרְרִין הַנִּיצוֹצוֹת שֶׁהֵם הָאֲבֵדוֹת שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת יְצִיאַת מִצְרַיִם... וְזֶהוּ שֶׁכָּתוּב בְּשִׁיר הַשִּׁירִים כְּשֶׁמְּדַבֵּר מִגְּאֻלַּת מִצְרַיִם, הַנִּצָּנִים נִרְאוּ בָאָרֶץ... הַתְּאֵנָה חָנְטָה פַגֶּיהָ וְהַגְּפָנִים סְמָדַר נָתְנוּ רֵיחַ קוּמִי לָךְ... כִּי הַגְּאֻלָּה תְּלוּיָה בָּזֶה שֶׁהַנִּצָּנִים נִרְאוּ בָאָרֶץ... דְּהַיְנוּ שֶׁהַצְּמָחִים עוֹלִין מִן הָאָרֶץ, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת מְצִיאַת הָאֲבֵדוֹת, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת יְצִיאַת מִצְרַיִם כַּנַּ"ל. וְעַל-כֵּן נִקְרֵאת הַגְּאֻלָּה בְּשֵׁם מְצִיאָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, כַּעֲנָבִים בַּמִּדְבָּר מָצָאתִי יִשְׂרָאֵל. כְּבִכּוּרָה בִתְאֵנָה בְּרֵאשִׁיתָהּ (הוֹשֵׁעַ ט)".

ניתן ללמוד מכך שמי שמאבד את דעתו מנותק מניצוצות ומהנקודות הטובות שבו ובסביבתו, לכן הוא נמצא בגלות. ודווקא שם יש לברר, למצוא ולגלות את הבורא האחד גימטריא האהבה הכוללת את כל הנקודות הטובות. ואז יש לתקנן ולהוציאן מן הכח אל הפועל הלכה למעשה. אז בע"ה שנזכה לבחינת "יגעתי ומצאתי תאמין" (מגילה ו) - כי אם נתייגע, ניגע גם נמצא את השי, שקבלנו מהבורא. אבל לא רק בכדי למצוא, אלא גם בכדי לתקן ולממש את השי. מה שמביא להרגיש חיות מחי החיים ולהתענג באמונה שלמה, כי הכל מאת ה' יתברך הוא גואל ישראל, אכי"ר.

אנא המתן... פנייתך נשלחת...