גילוי הרוממות העצמית
ידוע שהאדם הוא הנשמה שבקרבו, הנשמה משכנה בשכל. אם כן, על האדם להרבות ולהשתמש בשכלו המקורי וייחודי לו על ידי העמקה והתבוננות ובכך ילך ויגלה יותר ויותר את פנימיותו.
ההעמקה וההתבוננות מחולקים לפנימיות וחיצוניות:
חיצוניות – פירושה, שעל האדם להתבודד, לקבוע לעצמו עיתים בהם הוא מתנתק לחלוטין מכל העולם, מתנתק מכל הגירויים והסחות הדעת ופשוט יושב בדד עם פנימיותו מול בוראו ועושה חשבון נפש.
פנימיות – פירושה, שאת זמן זה של פרישות מן העולם על האדם לנצל לחשוב, לעיין, להעמיק ולהתבונן בכל דבר אפשרי, לנתח אותו, לנסות להרגיש את רגשות הזולת באירועים שונים וכו' (כמובן שהעיון המפתח ביותר הוא העיון בתורה הקדושה).
כמו כן, על האדם לקבוע זמנים בהם הוא יושב בעצימת עיניים ומתבונן. עיקר פעולה זו הינה התמקדות והתעצמות פנימית, ריכוז כוח המחשבה העיוני שבתוכו.
כמו כן, על האדם לפנות זמן פשוט לשבת בחושך כמ"ש הרמב"ם ז"ל "אין אדם למד רוב חכמתו אלא בלילה". התכלית כאן היא לגלות את כוח ההתקשרות הפנימית שבאדם ולגלות את כוח הבדידות העמוק שבנפשו (ששורשו הוא היות הבורא בודד בעולמו ודו"ק היטב).
גילוי ההוויה השקטה שבעצם האני והצלחת כל הפעולות הנ"ל יועילו רק כאשר האדם ישקיט את רצונותיו הגשמיים והרוחניים ויכנס לתודעת "איזהו העשיר השמח בחלקו", דהיינו יתחבר לחלק השלם שבקרבו בסוד מלכות שעולה לכתר.
הרצונות של האדם מוציאים אותו מתוכו החוצה. רצון הוא מלשון רץ. עומק הריצה עניינה יציאה מתוך האני אל מחוץ לאני, יציאה מן הפנימיות החוצה.
נראה לי שזה אחד מסודות הגאולה, שהולכים ומתגלים לנו יותר ויותר כלים דקדושה לגילוי פנימיותנו האמיתית והטהורה שהיא היא הקב"ה בכבודו ובעצמו!
א.א
