לחכות לקול (הרב מנחם סוכות)

אמר רבי אלעזר, בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע, יצאה בת קול ואמרה להן: מי גילה לבני רז זה שמלאכי השרת משתמשים בו? דכתיב (תהלים קג, כ) "ברכו ה' מלאכיו, גבורי כח, עושי דברו, לשמוע בקול דברו", ברישא [-קודם] עושי, והדר [-ואח"כ] לשמוע.
במאמר זה ובמאמרי חז"ל נוספים, אנו מוצאים התייחסות מיוחדת מאוד לאותה אמירה של בני ישראל "וַיֹּאמְרוּ, כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה', נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע", לכך שהקדימו "נעשה" ל"נשמע". מה כל כך מיוחד בכך?
אמנם, באותה גמרא מובא לגלוגו של צדוקי אחד על אמירה זו, לגלוג הנובע מכך שהעם מתחייבים לקיים עוד טרם שמעו את הדרישות. לפי זה היה ניתן להבין שגדולת ישראל באמירה זו, היא בעצם האמון שהם נותנים בה'. אך האם זה באמת כל כך קשה? האם ישנה סבירות מתקבלת על הדעת כי בורא העולם, מי שהוציאם זה עתה ממצרים, ידרוש מהם לעמוד במשהו שהוא מעבר ליכולתם? ומדוע שאמון ייחשב ל"רז", לסוד של מלאכים?
כשהקב"ה מביא את ישראל להר סיני, הם יודעים כי עליהם להתכונן ל"תורה", לספר חוקים חדש, לקבל את דברי האלוקים בכל אשר להתנהלות חייהם, למצוות, להנהגות. אבל לכאורה כאן זה נגמר. העם מבין שלא.
אפשר לציית למישהו, לקיים כול מילה שיצאה מפיו ועם זאת ממש לא "לשמוע בקולו", לא להקשיב לקול שלו, למה שהוא אומר בין המילים, למה שהוא רוצה מעבר למילים. כשעם ישראל מתכוננים לקבל את התורה הם ממש לא מוכנים להיעצר במילוי מצוות ה', בלעשות את כול מה שיצווה אותם ה', הם מבינים שכל הדיברות הם פרטים, הם נגזרות של רצון ה', אבל הם רוצים גם לשמוע. לשמוע את מה שמונח בתוך הדברים, את הקול.
כשמשה מכין אותם לפני מתן תורה, הוא מעביר להם מסר, "וְעַתָּה, אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמְעוּ בְּקֹלִי", מכאן ניתן להבין שישנו קול תמידי, שצריך רק לדעת איך לשמוע. עם ישראל קורא "כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה", אבל אנחנו לא מסתפקים בכך, אנחנו רוצים שזה יוביל אותנו גם ל"וְנִשְׁמָע".
זהו הסוד של המלאכים, אותו פסוק נפלא מספר התהילים שמתאר את הצורה בה רואים המלאכים את דברי ה', הם "עֹשֵׂי דְבָרוֹ, לִשְׁמֹעַ בְּקוֹל דְּבָרוֹ", הם לא מעוניינים רק לעשות את הדברים, הם מבינים שהמטרה היא מעבר לכך, הם עושים את הדברים בכדי שיוכלו גם לשמוע את הקול, הקול שמעבר ומעל למילים.
הפרשה שלנו מתחילה ב"וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ, כֹהֵן מִדְיָן, חֹתֵן מֹשֶׁה, אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה אֱלֹקִים לְמֹשֶׁה וּלְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ, כִּי הוֹצִיא ה' אֶת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם", אתה יכול להסתובב בעולם שנים, לחפש הרבה, אבל לא לשמוע. הקול הזה כל כך מוסתר, בשביל להתחיל לשמוע צריך לצאת מהמקום שמשעבד אותך. הסיבה שיתרו מסוגל לשמוע הוא "כי הוציא ה' את ישראל ממצרים", האפשרות להתנתק מעולם המייצרים והחומר, הוא המאפשר לקול הזה להישמע בעולם. לאחר שמתחיל קולו של ה' להתגלות בעולם, רוצים העם לשמוע אותו עוד ועוד, להתחבר יותר ויותר לעומק אותו הקול.
ולדבריהם של ישראל ישנה משמעות עמוקה עוד יותר. כשהם אומרים "כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה'", הם לא מתייחסים רק לדברות שישמעו במעמד הר סיני, הם ממש מדברים על כל אשר דיבר ה', על כל אבן וכל פרח, על כל נחל וכל הר, על כל גרגר-חול וכל גלקסיה, על "בִּדְבַר ה' שָׁמַיִם נַעֲשׂוּ". הם מבינים עד כמה כל הבריאה מחכה לייעודה, לתיקונה, ועד כמה מאחורי ובתוך כל נברא, ניתן לשמוע את קולו של הבורא.
הסוד הגדול שמגלים העם באמירה נפלאה זו הוא, שהם מחכים, מחכים לגלות את דבר ה' שבכל נברא ולהקשיב לקול ה' הבוקע מתוכו, מעומק הווייתו.

(מבוסס על תורתו של השפת אמת)

הדפסה