צמוד או דבוק (יואל אופנהיימר)
הפסוקים של הפרשה: (דברים פרק ד)
(ג) עֵינֵיכֶם הָרֹאֹת אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה ה' בְּבַעַל פְּעוֹר כִּי כָל הָאִישׁ אֲשֶׁר הָלַךְ אַחֲרֵי בַעַל פְּעוֹר הִשְׁמִידוֹ ה' אֱלֹקיךָ מִקִּרְבֶּךָ:(ד) וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּה' אֱלֹהֵקכֶם חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם:
פשט הפסוקים:
משה רבנו מזכיר לעם שמי שהלך אחר בעל פעור (עבד עבודה זרה זו וזנה עם בנות מואב) נענש ונהרג, אבל מי שנשאר נאמן לה' נשאר בחיים.
האגדה על הפסוקים: (תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף סד א)
אמר רב יהודה אמר רב: מעשה בנכרית [לא יהודיה] אחת שהיתה חולה ביותר, אמרה: אם תעמוד ההיא אשה מחוליה - תלך ותעבוד לכל עבודה זרה שבעולם [נדרה לעבוד עבודה זרה אם תבריא], עמדה והלכה לכל עבודה זרה שבעולם. כיון שהגיע לפעור [שעבודתו היתה להתפנות לפניו] שאלה לכומרים: במה עובדין לזו? אמרו לה: אוכלין תרדין [סוג של ירק], ושותין שכר [משקה חריף] ומתריזין [משלשלים] בפניה. אמרה: מוטב שתחזור ההוא אשה לחוליה, ולא תעבוד עבודה זרה בכך. אתם בית ישראל אינן כן – "הַנִּצְמָדִים לְבַעַל פְּעוֹר" (במדבר כה) - כצמיד פתיל, [אלא...] "וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּה' אֱלֹהֵקכֶם" [בפסוק שלנו]- כשתי תמרות הדבוקות זו בזו. במתניתא [אמירות חז"ל שלא נכנסו למשנה ] תנא [מלמדים]: "הנצמדים לבעל פעור" - כצמיד על ידי אשה, "ואתם הדבקים בה' אלהיקם - דבוקים ממש"
נקודות למחשבה:
התורה מציגה לנו שני דגמים של עבודה רוחנית : עבודת ה' ועבודה זרה. עבודה ה' היא המדרגה הנעלה ביותר שהאדם היהודי מנסה להשיג במהלך חייו, ולעומת זאת, עבודה זרה מסמלת את הדרגה השפלה ביותר של האמונה והפולחן. עבודה הזרה שוללת אמונת היסוד של היהדות בא-ל ללא דמות וגוף. היא נחשבת לעבירה כה חמורה שעדיף למות ולא לעבור אותה. עבודת בעל פעור (שהאדם היה עושה את צרכיו לפני פסל האליל) נחשבת לפולחן דוחה ורדוד אפילו בעיני הגויים כפי שמסופר באגדה שלנו. אנו לומדים את הפער התהומי הקיים בין עבודה זרה לעבודת ה' על סמך המילה המתארת את ההתקשרות האדם לכל אחד מהם.
• במקרה של העבודה זרה משתמשת התורה בשורש צ.מ.ד. מילה זאת מבטאה הקשר של הצמיד על יד האישה. הצמיד הוא תכשיט , אינו צורך קיומי של האישה, ובעיקר הוא מונח רופף על ידה. בכל רגע יכולה האישה להסירו ולהחליף אותו באחר. כפי שהמהרש"א (אחד מפרשני התלמוד) מסביר: "כן היו הנצמדים לבעל פעור שהיה אהבה התלויה בדבר בזנות של בנות מואב, בטל דבר בטלה האהבה".
• לעומת זאת, הקשר לתורה ולבורא מבוסס על השורש ד.ב.ק. שורש זה מתאר גם את הקשר העמוק שבין איש ואשה: "עַל כֵּן יַעֲזָב אִישׁ אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד" (בראשית ב). האגדה שלנו משווה אותו לשני תמרים מחוברים ביחד. קשר זה הוא קשר בר קיימא, קשר הזוגיות האמיתית שכל צד (הקב"ה והאדם) חפצים בחיבור, זה קשר שאינו תלוי בדבר ושעומד איתן למרות בגידות האדם ולמרות הסתר הפנים של הבורא. אבל בעיקר זה קשר שממנו צומחים חיים חדשים . ולכן ניתן להבין את הפסוק שלנו כהבטחה לנדבק בה': "וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּה' אֱלֹהֵקכֶם חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם". עבודת ה' מביאה לחיבור הדוק עם מקור כל החיים ולמדרגת החיים הרוחניים הנצחיים.
