דיבורי נשמה - פנחס תשע"ח
פינחס כתוב עם יוד, ובזוה"ק מובא שאות יוד בשמו של פינחס הוא היוד של אדנ"י ולא היוד של שם הוי"ה, שזה בחינת נוקבא. כי אדנ"י כנגד ספירת המלכות, המקבלת את השפע, בחינת נוקבא. ובאמת, יצחק בגמטריא פינחס גם כן, ובזוה"ק כתוב שיצחק היה גלגול של חווה, ותיקן חטאה של חוה. וכן כתוב שהיה לו נשמה של נוקבא, וע"י העקידה קיבל נשמה של זכר. וע"כ, מיד אחר העקידה, התורה מספרת לנו על לידת רבקה. כי ע"י העקידה, שקיבל נשמת זכר, יוכל להתחתן. ועניין קנאותו של פינחס הוא מסירות נפש, כמו עקידת יצחק, שהיה מסירות נפש. וכמו שבעקידת יצחק זכה שנתעלה נשמתו, מבחינת נוקבא לדכורא. כך גם פינחס, שעניינו בחינת נוקבא, ע"י המסירות נפש זכה לבחינת דכורא. וזהו "הנני נותן לו את בריתי שלום". כי ברית הוא בחינת זכר. בזוהר חדש מובא שבתחילה יצאו כל הנשמות, זכר ונקבה יחדיו, וע"י חטא אדם הראשון נפרדו. ועניין מסירות הנפש הוא לאחד זכר ונקבה כאחד. וכן בכל דבר, שלפעמים יש לאדם התעוררות והתרגשות, אבל הוא לא יכול לעשות בפועל שום מעשה. ולפעמים אדם עושה הרבה, והכל באופן יבש. וזה נובע מחוסר חיבור זכר ונקבה. כי הזכר הוא בחינת התעוררות, והמעשה הוא הכלי להתעוררות, שהוא בחינת נקבה. וע"י מסירות הנפש מתחבר הזכר והנקבה כאחד, בין בנפש, בין בעולם. שכל אחד מוצא מקומו, בין בזמן, שכ"א מתחבר בזמנו, וסדר יומו הראוי לו. וזה פועלים הצדיקים בכוח מסירות נפשם לחבר את שם הוי"ה שהוא זכר ושם אדנ"י שהוא הנקבה כאחד, שזה עניין יחוד קוב"ה ושכינתיה. שבת שלום לכולם.
