דיבורי נשמה - נשא תשע"ח
בפרשת השבוע מובאת פרשת סוטה. עניין בדיקת הסוטה, לראות שלא סטתה תחת בעלה, הוא כדי לגלות קשר עמוק יותר ממקודם, והוא עניין של עליות דרגא. כל עניני הפרשה הם עליית דרגא. הפרשה מתחילה עם המילה "נשא", לשון התנשאות והתרוממות. סוטה בגמטריא 'יסוד'. יסוד נקרא חי, שפירושו שעל ידו מתרוממת הגשמיות ומתגלה החיות שלה, כי הכל מלא חיים, הכל מלא אותיות ושמות הקודש. כך שזה נעול וסתום. וכח היסוד הוא מעלה את הגשמיות, מגלה את החיים שיש בכל דבר, שזהו גילוי הנאמנות של הבריאה לבוראה. שפירושה שמחזירה את החיים שמקבלת מהבורא אליו חזרה, כדי להדמות אליו. ועל ידי זה השי"ת משפיע שפע יותר גדול, ואז שוב הבריאה מחזירה להשי"ת מתוך נאמנות וחשק להדבק במידותיו את האור בחזרה, ונוצרת תנועה של חיים, והנאמנות גוברת, והבריאה עולה מדרגא לדרגא עד שיכולה להחזיר לשורש את כל האור שחשב השי"ת להעניק לה, שזהו גילוי הנאמנות הגדול ביותר. וזה עניין בדיקת הסוטה, גם כן שהיתה שותה מים מאררים, שזהו השפע. אלא שאם לוקחים לעצמו ולא מחזירים לשורש, שזהו חוסר נאמנות, אזי שורים דינים. אבל אם מחזירים את המים לשורש, אדרבה, מתגלית הנאמנות הגדולה ביותר. אם הייתה יולדת שחורים יולדת לבנים, שמתגלה בהירות ולובן עליון. וכן היתה מקריבה מנחת שעורים, שהם דינים. וע"י החזרת האור לשורש בגילוי נאמנות לדבוק במידותיו ית', נהפכים ה'שעורים' ל'שערים', להכנס בהם, להצדיקו ית' על כל הטוב. נמצאנו למדים שעניין 'הסוטה' והיסוד שהוא הצדיק, אחד הם, לגלות את החיים שבבריאה בדרך נאמנות, איך שהכל חוזר לשורש, ועל ידי זה נעשה מעיין שלא נגמר, כי מתרבה השפע עד אין סוף. וזהו שכתוב בתחילת הפרשה "נשא את בני 'גרשון'", שהם הנשמות 'שנגרשו'. וצריך לגלות שגם להם יש נאמנות להחזיר הכל לשורש, כי "עמך כולם צדיקים", רק צריך לגלות את זה ע"י קדושת הספרים וקדושת הצדיקים בכל דור.
