הזמן - התחדשות והזדמנות
בכתבה הקודמת עסקנו באתגרי הזמן וראינו מה אנחנו יכולים ללמוד מהם ואיך אנחנו יכולים לגדול בעזרתם. הפעם נעצור רגע במרוצת החיים כדי להקדיש תשומת לב להזדמנויות שטמונות עבורנו בחובו של הזמן.
במשך שנים רבות התכוננתי לשבתות כמו שמתכוננים לעוצר. המון דברים שאסור לעשות. אבל מה עושים עם כל הזמן הפנוי הזה? איך עוברים יממה שלמה בלי טלוויזיה, אינטרנט, פייסבוק, וואצאפ , מיילים וטלפונים? הייתי קופצת לספריה להצטייד בערימה חדשה של ספרים. סבלתי מכל רגע ורק חיכיתי שהעוצר הכפוי הזה יסתיים. בשבתות הקיץ הארוכות הייתי איכשהו מחזיקה מעמד עד השעה ארבע-חמש אחרי הצהריים והשעות והדקות והשניות שאחר כך היו נמתחות כמו מסטיק ונראות כנצח נצחים עד שסוף סוף החשיכה ירדה ושלושה כוכבים מיוחלים נצנצו בשמים והיה אפשר לנשום לרווחה. תם העוצר עד לשבוע הבא.
ואיך אפשר להפסיק את כל הפרויקטים החשובים והדחופים שאני נמצאת בעיצומם? המלאכה מרובה והדד-ליין לוחץ ופתאום השבתה מוחלטת. מדוממת מנועים אבל המחשבות ממשיכות להתרוצץ ורעיונות מבריקים נולדים ורק מחכה לרגע שיהיה אפשר לכתוב אותם לפני שישכחו. וגם החגים לא היו להיט גדול. עם כל הקניות, ניקיונות, בישולים ומטלות החגים למיניהם. מעצר בית משודרג עם תוספת של עבודות פרך.
אומר המכתב מאליהו בשורש נצחיות ישראל: "לא למזכרת אנחנו חוגגים את המועדים. אלא, חוזרים אנו בהם לתוכנם המקורי, לאותה קדושת הזמן שמושפעת גם עכשיו כבעת ההיא. לא הזמן עובר על האדם אלא האדם נוסע בזמן מתחנה לתחנה. שבת ראשונה בבריאה – תחנה ששמה שבת. ובכל שבוע מגיע האדם לאותה תחנה עצמה. אותה השפעת קדושה. התחנה תמיד אותה תחנה. החג אותו חג. אותה הארה שהייתה בפעם הראשונה. האדם נוסע בזמן ומגיע לתחנות. אלה המועדים. תוכן רוחני שאדם יכול להתחבר אליו בכל מועד... זמן – הארה שמושפעת. אם האדם עושה את הפעולות הנכונות - האדם יכול להתחבר להארה... הדבק ברוחניות חייו עשירים מאוד כי תמיד מרגיש התחדשות."
אז אם יש כזאת הארה – איך זה שלפעמים זה מרגיש כל כך חושך? ואיפה ההתחדשויות המובטחות כשהכול נראה חוזר על עצמו שוב ושוב?
אומר הרב אשלג זצ"ל בהקדמה לתלמוד עשר ספירות לג: "...שבתורה ועבודה כאלה לא יתגלה כלל המאור שבה, כי עיניו פגומות, ומהפכות האור לחושך, בדומה לעטלף כנ"ל."
ההארה קיימת אבל אם התריסים שלנו מוגפים – אנחנו כלל לא מבחינים בה. ואם העיניים שלנו לא מתוקנות – ההארה גם עלולה להיתפס אצלנו כחושך.
מה אנחנו יכולים לעשות כדי לא לפספס את ההזדמנויות שמחכות לנו בתחנות של הזמן?
המהפך שלי התחיל כשהתחלתי ללמוד ולהבין את המשמעות והתוכן של כל תחנה. ומאז ההכנות לקראת כל שבת, לקראת כל ראש חודש ולקראת כל חג כוללות גם הכנה ולימוד לקראת התחנה הבאה וההארה המיוחדת שלה. וכך ארון הספרים הולך ומתמלא בספרים חדשים והשבתות הולכות והופכות להיות ימים מלאי תוכן ומשמעות, ימים של השקטת הרעשים ומסיחי הדעת של היומיום, ימים של הזדמנויות, ימים של מנוחה ושמחה, ימים של זמירות ושל "השבת נועם הנשמות". וכך גם כל חודש וההתחדשויות שמגיעים איתו, וכל חג והתוכן והמשמעות שלו. תחנות עצירה, התרעננות, תדלוק והתחדשות.
לחיות עם הזמן. לצאת ממצרים, להתכונן במשך שבעה שבועות למתן תורה. לעבוד, להתקדם, לתקן ולמצוא את מקומנו וייעודנו כאן בעולם. שנזכה לגדול ולצמוח ולהתחדש עם מעגל השנה.
