המסע אל עצמנו
בכל בוקר אנחנו קמים ליום חדש. תפילות, לימודים, עבודה, קניות, סידורים, הסעות לחוגים, בישולים, ניקיונות, וגם בילויים והתאווררות פה ושם. וכך חולפים להם הימים, החודשים והשנים. אבל מה המטרה שלנו כאן? למה נועד פרק הזמן שקיבלנו כאן במתנה על פני האדמה?
כותב ר' שמעיה קוסון בפיוט אודה לאל: "שִׂימוּ לֵב עַל הַנְּשָׁמָה, לֶשֶׁם שְׁבוֹ וְאַחְלָמָה, וְאוֹרָה כְּאוֹר הַחַמָּה שִׁבְעָתַיִם כְּאוֹר בֹּקֶר. מִכִּסֵּא כָבוֹד חֻצָּבָה לָגוּר בְּאֶרֶץ עֲרָבָה..." האם אנחנו שמים לב על הנשמה שלנו?
להתקרב לעצמנו, לניצוץ האלוקי שבנו. להתעורר מהתרדמה, לקום מתוך האפלה, מתוך הקשיים והמיצר. לגלות את הבריאה שבנו. לנקות את הבוץ שנדבק בנו בדרך ולזכור שהבוץ הזה הוא לא אנחנו. וגם שכשאנחנו בתוך החושך והמיצרים - לזכור שהם אלו שהולכים ומצמיחים אותנו, הולכים וחושפים בתוכנו כוחות שעד עכשיו היו עלומים. להכיר את עצמנו. לגדול ולצמוח. ולא להיבהל מהמשברים והנפילות שבדרך. לפקוח את העיניים אל האור שבנו, אל צלם אלוקים שבנו. לצאת מן המיצרים, מן ההיסוסים, מהעיכובים והמבוי הסתום. להשתחרר מהכבלים. להיפרד מדברים מיותרים שמסתירים מעינינו את הדרך. לנשום, להיפתח, לפרוץ מבעד למחסומים והחסימות, להתחזק, לגדול ולצמוח. לשלוח שרשים, להצמיח ענפים ועלים ופרחים ופירות.
יש בנו שני כוחות מנוגדים זה לזה. חלק א-לוה ממעל שהוא רצון להשפיע, כוח של נתינה זכה וטהורה ומנגד יש בנו כוח של רצון לקבל תענוג לעצמנו. הרצון לקבל תענוג מאפשר לנו ליהנות מהשפע שבעולם. וככל שהרצון הזה גדול יותר – כך גדלה היכולת שלנו ליהנות. אך כשהרצון לקבל שולט עלינו ואנחנו שוכחים את כוחות ההשפעה שבנו – אנו עלולים ללכת שבי אחריו ולשכוח את המסע שלנו כאן בעולם.
אם נחיה מתוך מודעות והתחברות לחלק הנשמתי שבנו נוכל לפעול ולחיות מתוך מקום של שלמות ושלווה. נוכל לנצל את הזמן כדי להתפתח ולתקן ולנקות ולעלות מעלה מעלה. בכל מאורע שקורה לנו נוכל להשתדל לזכור לעצור ולבדוק מה המסר שטמון בו עבורנו, מה התיקון שעלינו לבצע.
אם נבין באמת מה מהותנו, מהו החלק העיקרי ומהו החלק הטפל שבנו ובעולם, נוכל לייחס לכל חלק את משאבי הזמן והאנרגיה המתאימים לו באמת. נוכל לשים במרכז תשומת ליבנו את מה שהיה עד עכשיו מונח בקרן זווית. וזהו יסוד התשובה והחזרה לעצמנו.
למצוא את עצמנו מחדש יום יום ושעה שעה. להתקרב אל עצמנו, אל הסובבים אותנו ואל הבורא. להתמלא בזרימה של כוחות חיים מתחדשים, למצוא את האושר בתוכנו, לזקוף ראש וקומה. לאט לאט, בנחת ובהדרגה. נדרך על גבי נדבך, צעד אחר צעד.
זה המצפן במסע שלנו אל עצמנו, במסע של גילוי המהות הנסתרת שלנו, של חשיפת הכוחות הנסתרים שלנו והוצאתם לאור העולם. להתחבר לעצמנו, לסובבים אותנו ולבורא בכוח האהבה.
"כל עבודתנו לגלות את אהבתנו בקרבנו בכל יום ויום מחדש." (הרב אשלג זצ"ל)
