דיבורי נשמה - שמות תשע"ח
מקום ששם נשבר תוקף הגלות הוא כשעם ישראל אפי' לא יכל להתפלל, רק "ויאנחו בני ישראל מן העבודה". וחז"ל אמרו שאנחה שוברת גופו של אדם, כי גוף האדם מובנו הוא היצר הרע. ובזוה"ק כתוב שה' שונא את הגופים, היינו הגאווה והישות. ועניין הצעקה והאנחה השוברות גוף האדם הוא שאדם רואה שאין לו שום כח לעשות כלום, רק צועק מעומק ליבו ועי"ז מתרסקת גאוותו לגמרי והשי"ת מושיעו. והנה חז"ל אמרו על מידת הגאווה, שמי שמתגאה הקב"ה אומר "אין אני והוא יכולים לדור במדור אחד". וכן אומרים חז"ל "אין אדם דר עם נחש בכפיפה אחת". רואים שיש קשר בין מידת הגאווה לנחש, שעם שניהם אי אפשר לדור כאחד. והנה עוד אמרו חז"ל ש"קול הנחש הולך עד סוף העולם. ועוד אמרו חז"ל ש"סוד הלידה של השכינה להוליד נשמות הוא נעשה ע"י הנחש". ובכל השי"ת עושה שליחותו, אפילו ע"י נחש. והביאור בזה הוא כי הנחש הוא הקליפה היותר גדולה, קליפת הגאווה, שבגללו חטאו אדם וחוה בעץ הדעת. שזה גרם שהתערבב באדם הגאווה, שמרחיקה ממנו את האור העליון, וצריך בגלל זה לרדת לגלות, לגלות צעקה אמתית שהוא אינו מסוגל לעשות כלום, שזה גם העניין שהנחש קולו הולך עד סוף העולם, לרמוז שהתיקון של הגאווה – נחש הוא הצעקה העמוקה עד סוף העולם, שהיא שוברת גופו של אדם כמו שאמרו חז"ל, ואז נחש בקדושה נהיה משי"ח, כי משי"ח בגימטריה נחש. שבתיקון הקליפה הגדולה זוכים לגאולה סוד משיח, ואז נעשה הנחש השמש הכי חשוב של האדם. כי כמו שגרם לו את החטא הכי גדול, כך יגרום לו את המצווה הכי גדולה. והכלל ידוע שאיפה שיש קליפה וטומאה גדולה, וכן אצל כל אחד קושי מסוים ברוחניות או בנפש וכדו', שם גנוזה הצלחה גדולה. וע"י הצעקה הפנימית מעומק הלב, שמבינים שאנו נבראים של השי"ת, הוא עשנו ולא אנחנו, וכן שאנו כחומר ביד היוצר, בזה אנו נושאים חן בעיניו של השי"ת וזוכים ללידה דווקא ע"י הנחש דקדושה, שה' יתן לנו דעת לעובדו מתוך כל טוב. שבת שלום לכולם.
