דיבורי נשמה - ויגש תשע"ח

 

העיקר לזכות לשכל פנימי, שכל של אמונה, שזה כמו חוש שישי שיש לאדם. כמו שמרן בעל הסולם המשיל את השגת העולמות העליונים במשל, "כמו העיוור מתולדה, שיודע שיש בעירו שוק של בהמות ושוק של תבואות ודומה להם, ובא ברצונו עליהם וקורא אותם בשמם. אפילו בשעה שאין בהם פרות גועות וסוחרים עם תבואות, נדמה להעיוור זה המקום לשוק של בהמות וזה לשוק של תבואות, והוא מחמת שנחקק בזיכרונו שהיה פה כמה פעמים וקנה שם בהמות או תבואות. לכן קורא אותם בשמם ודו"ק.  ותמצא במוח העיוור צורה בלי חומר דומה לרוחניות לגמרי וכו'." (מאמרי הסולם מאמר נ"ז).

מבואר בדברי המשל, שכח האמונה וההשגה הוא דבר ממשי ביותר, אפילו שאי אפשר למששו בידיים. וכל התורה והמצוות בנויים על המהלך הזה להוציא מהאדם את השכל החיצוני. למשל, מצוות כיבוד אב ואם - הגוי מכבד את אביו ואת אמו כי זה ענין שכלי, דבר שמובן בשכל, אבל היהודי מקיים מצוות כיבוד אב ואם, לא כי זה דבר שכלי, אלא כי הקב"ה צווה. עלינו להשכיל, שהטעמים השכליים למצוות הוא הרובד הנמוך של המצוות, וכשאנו חושבים שנקרב מישהו ליהדות ע"י "שנסביר" לו מה הטעם השכלי במצוות וכמה כדאי לו, קרוב לוודאי שלא ישתכנע. רק הסוד בקירוב רחוקים הוא לדבר אל הנשמה, שהיא הרבה יותר גבוהה מהשכל.

אנו עם סגולה. מה זה סגולה?  אומרים לאדם: אתה צריך פרנסה - תגיד סגולה כזאת וכזאת, אתה צריך רפואה - תגיד סגולה זו, וכן הלאה. מה הקשר? אלא סגולה זה דבר על שכלי, עם ישראל זה עם על שכלי. רואים ח"ו בזמן מלחמה איך כל שדרות העם מתאחדות ומתגלים כוחות נפש שאפשר להתרגש מזה עד דמעות, שאין כדבר הזה באף אומה.

אם כן נבין שעיקר העבודה וההכנה לפני כל מצווה הוא להאמין בגדלות ה', להאמין בנותן המצווה, להאמין שאין לנו השגה במצווה, ועל זה מיוסד כל פנימיות התורה והזוהר ותורתו של משיח, שמרן בעל הסולם אומר שמשיח ילמד את תורת "השוואת הצורה".  משיח יתן לעם ישראל "כח נשמתי", "גילוי נשמה", כי על פי השכל אדם אומר אני הרווחתי כסף, זה שלי. מדוע שאוותר? וגם אם אוותר, זה כדי להשקיט את המצפון שלי, להרגיש טוב עם עצמי. אבל כשמתגלה "נשמה מעל לשכל", שהנשמה והתורה והשי"ת הם אחד, אז לא צריך להסביר לאדם למה להשפיע,  למה לתת משלו, אלא הוא מעצמו רוצה לתת. העונש הכי גדול שלו זה רק לקבל לעצמו.  וכמו שבעל הסולם כתב ב"חזון אחרית הימים" שבימי המשיח, כשהחברה תהיה מתוקנת, אם אדם יכשל בקבלה עצמית, יתנו לו עונש שיצטרך לנוח כמה ימים בבית הבראה ולקבל מנה כפולה של אוכל. זה יהיה העונש שלו.

ובאמת עיקר ההצלחה בחינוך היא כשהחינוך מבוסס על נשמה. מי שמנסה להסביר לילדים שלו כל דבר - דרכו מועדת לכישלון. צריך להסביר אבל לא זה העיקר. ההצלחה לגלות את הנשמה אצל החניך, לגלות את הנשמה אצל הבן זוג, לגלות את הנשמה אצל עצמו. רואים שהזוהר הקדוש מבוסס הרבה על ההליכה המשותפת של רבי שמעון ותלמידיו בדרכים תוך אהבת חברים, שזהו גילוי הנשמה ע"י כח הנתינה. ולכן ביארו את המצוות בדרך של נשמה - איך כל מצווה עושה נחת רוח לה', ואיך נמשך שפע לשכינה ע"י כל מצווה, ויש עוד הרבה להאריך בעניינים אלו. ה' יזכנו לנשמה שבכל מצווה לנשמה של עצמינו שהיא נשמה אחת כולנו כאחד.

 

אנא המתן... פנייתך נשלחת...